כל הפוסטים של Gazit

(*) פוסט שפרסמתי בצאתי לגמלאות, 1997. באותו שבוע, כשפרשתי מרשות העתיקות, הגיע אלי פיקי (פנחס שדה) ז”ל, מורה-דרך מעין הבשור,

     בערב יום הכיפורים, שנה קודם לפרוץ המלחמה, עבר על אביהּ של ניצה אירוע בריאותי חמור והוזעקנו לחדרה. יצאנו עם

  בסוף תקופת הטירונות במחנה 80, כל גרעין הפריש – כנהוג אז –  עשרה אחוזים מבניו ומבנותיו לקורסי מכי”ם. הקורס

    בשלהי שנת 1990, החליט משרד הבטחון לפתוח מעבר נוסף לרצועת עזה (“מעבר קטיף”) מול קיבוץ כיסופים, ולסלול אליו כביש

 כשהתחלתי לעבוד ברשות העתיקות, חבר שלי אמר לי: איזה כיף לך, תקבל רכב, תהיה עצמאי בשטח, תטייל לך בכל הנגב,

  בראשית שנות ה-60 נסלל חלקו הדרומי של כביש 234 – מקיבוץ אורים עד קיבוץ צאלים. קטע-כביש זה הוא בן

“העולם כמרקחה” — בכותרת ראשית זאת יצא העיתון “דבר” באחד הבקרים, לאחר שעורך הלילה היה מבולבל מרוב הידיעות שהציפוהו על

 בשוליים הצפון-מזרחיים של העיר אופקים שבצפון הנגב מצוי אתר עתיק, רחב-ידיים עד מאוד, משני עברי נחל פטיש. במפות המנדטוריות   הוא

    בשנת 1989, עם הפיכת המחלקה לארכיאולוגיה במשרד החינוך לרשות העתיקות העצמאית – הצטרפתי רשמית לרשות כחוקר זוטר ועוזר לארכיאולוג