
בכי פטיש (ודי להתעללות בו)
בשוליים הצפון-מזרחיים של העיר אופקים שבצפון הנגב מצוי אתר עתיק, רחב-ידיים עד מאוד, משני עברי נחל פטיש. במפות המנדטוריות הוא
בשוליים הצפון-מזרחיים של העיר אופקים שבצפון הנגב מצוי אתר עתיק, רחב-ידיים עד מאוד, משני עברי נחל פטיש. במפות המנדטוריות הוא
בשנת 1989, עם הפיכת המחלקה לארכיאולוגיה במשרד החינוך לרשות העתיקות העצמאית – הצטרפתי רשמית לרשות כחוקר זוטר ועוזר לארכיאולוג
בקיבוץ גבולות, בוועדת כוח-אדם (אגב, במחשבה נוספת – שם שמאוד לא-מתאים לוועדה בקהילה הקיבוצית: היא עוסקת לרוב בדיני נפשות, שהן
בשלהי שנות הארבעים התגוררה משפחתנו בדרום העיירה חדרה, סמוך למקום עבודתו ה”רשמית” של אבי כמנהל העבודה הראשי של הפועלים
בערב צח אחד בשנת 1966, בעודי חולף באחד משבילי הקיבוץ, נקרה בדרכי המזכיר והוא פונה אלי ואומר: שלום דן,
במהלך עבודות הסקרים והחפירות הארכיאולוגיות שנערכו בכל הארץ וגם באזורנו (ובבדיקות מקיפות שבוצעו בכל הלבנט), עלו שברים של מקטרות חרס
בראשית ימי בקיבוץ גבולות (מדצמבר 1957) עבדתי בענף השלחין; ברוב הזמן “העברנו קווים” – פעילות לא-קלה של פריסת קווי השקיה
ביום אחד בהיר (למעשה היה זה בערב די-מעונן), בעודי מסב עם קולמוסי מול המחברת הריקה (למעשה יושב ובוהה במחשב וימיני
בשנת 1951 היתה מצוקה-רבתי בארץ בעקבות פצעי מלחמת העצמאות וכתוצאה מקליטה חפוזה של מאות-אלפי עולים ופליטים (שהכפילה את מספר
בשנת 1989 התחלתי לעבוד ברשות העתיקות ושנתיים לאחר מכן התמניתי לארכיאולוג מחוז מערב הנגב וחבל הבשור, משרה שהחזקתי בה שבע