כל הפוסטים של Gazit
במלאת יובל-שנים להבטחה…(שיבנה גשר)
בראשית שנות ה-60 נסלל חלקו הדרומי של כביש 234 – מקיבוץ אורים עד קיבוץ צאלים. קטע-כביש זה הוא בן
העולם כמרקחה (אבל אסור לאבד את התקווה) !
“העולם כמרקחה” — בכותרת ראשית זאת יצא העיתון “דבר” באחד הבקרים, לאחר שעורך הלילה היה מבולבל מרוב הידיעות שהציפוהו על
בכי פטיש (ודי להתעללות בו)
בשוליים הצפון-מזרחיים של העיר אופקים שבצפון הנגב מצוי אתר עתיק, רחב-ידיים עד מאוד, משני עברי נחל פטיש. במפות המנדטוריות הוא
“אישור כניסה לבסיס”
בשנת 1989, עם הפיכת המחלקה לארכיאולוגיה במשרד החינוך לרשות העתיקות העצמאית – הצטרפתי רשמית לרשות כחוקר זוטר ועוזר לארכיאולוג
עלייתו ונפילתו של חדר העיון ב”צריף ההורים”
בקיבוץ גבולות, בוועדת כוח-אדם (אגב, במחשבה נוספת – שם שמאוד לא-מתאים לוועדה בקהילה הקיבוצית: היא עוסקת לרוב בדיני נפשות, שהן
“הדפוס העברי הראשון בנגב” (ועוד על דפוסים עבריים ודפוסי התנהגות)
בשלהי שנות הארבעים התגוררה משפחתנו בדרום העיירה חדרה, סמוך למקום עבודתו ה”רשמית” של אבי כמנהל העבודה הראשי של הפועלים
בא-כוח של קיבוץ זעיר (גזבר+קניין בעבודה)
בערב צח אחד בשנת 1966, בעודי חולף באחד משבילי הקיבוץ, נקרה בדרכי המזכיר והוא פונה אלי ואומר: שלום דן,
אוי, עישנו כאן… (מקטרות חרס ואבן מהתקופה העות’מאנית והמנדטורית)
במהלך עבודות הסקרים והחפירות הארכיאולוגיות שנערכו בכל הארץ וגם באזורנו (ובבדיקות מקיפות שבוצעו בכל הלבנט), עלו שברים של מקטרות חרס
בית החסידה הזכור לטוב (אליו נגיע רק בסוף…)
בראשית ימי בקיבוץ גבולות (מדצמבר 1957) עבדתי בענף השלחין; ברוב הזמן “העברנו קווים” – פעילות לא-קלה של פריסת קווי השקיה