
שְׁנָתַיִם לִפְנֵי הָרָעַשׁ (עמוס א, 1)
(במלאת חצי-יובל לרעידת האדמה הגדולה בנגב, 22.11.1995) היה זה בוקר סתווי רגיל. כהרגלי, הגעתי למשרדי רשות העתיקות בעומר לפני השעה
(במלאת חצי-יובל לרעידת האדמה הגדולה בנגב, 22.11.1995) היה זה בוקר סתווי רגיל. כהרגלי, הגעתי למשרדי רשות העתיקות בעומר לפני השעה
כתבי ציורים מצויים בלא מעט שלבים קדומים של כתבים בכל רחבי העולם: בכתבי היתדות במסופוטמיה (עיראק ושוליהָ), בכתבים החיתי
בשנות ה-70 של המאה הקודמת, יוסי אמיתי רעי, שכיהן אז כמזכיר הקיבוץ, הצליח סוף-סוף לשכנע אותי שהגיע הזמן לשפר
מאמר מאת דן גזית ורם גופנא שפורסם באסופה “עתיקות” כרך 22, התשנ”ג / 1993 העוסק ביישוב פרזות מתקופת הברונזה המאוחרת
(ערבים בחבל הבשור) בעבר הדגשנו פעמים אחדות את אופיו הפיזי הייחודי של חבל הבשור, המהווה כר-מרעה נוח הן
(חורבת-רפאים נידחת בצפון הר הנגב – עזר למטייל) בלב שטחי האש של צה”ל, במרחק של כ- 11 ק”מ
היה זה בראשית האביב של שנת 1998. יצאתי, יחד עם רינה הברון – הסופרת ואשת ידיעת הארץ מקיבוץ בארי –
כאשר הצטרפתי לקבוץ גבולות בשלהי שנת 1957 והתחלתי להתעניין בעתיקות הסביבה, הראשון שחקרתי היה עמי ברנשטיין, רועה הבקר שלנו. בין
(כביש מיותר לכאורה שהפך לעמוד-שידרה יישובי) כביש 241 (=”כביש הרעב”, צומת גילת – צומת מעון) נסלל לסירוגין בשנים 1943-1946,
שנת 1977 היתה שנת הלימודים השלישית והאחרונה שלי בלימודי התואר הראשון בארכיאולוגיה ובפרהיסטוריה באוניברסיטת תל אביב. מאחר והייתי המבוגר בשכבה