כל הפוסטים בחפירה ארכיאולוגית

 (נא להרגע: זה אינו קטע בטחוני, אלא בארכיאולוגיה עסקינן) לאחרונה התגברה מאוד הפעילות הארכיאולוגית באזורנו; עיקרה היא “חפירות-הצלה”, עקב פגיעה

(חבל הבשור ב”רצפת מידבא” נותר שלם) הכל החל בשנת 1880, כשניצת סכסוך בין הנוצרים והמוסלמים בעיירה כָּרַךְּ שממזרח לים המלח.

       חולות חלוצה כהַבִּיטַט (תחום-מחייה) משגשג על-אף תדמיתם – בעקבות סקר מפת צאלים.        סליחה שאני שוב גורר אתכם לחולות

            (באמת, למה להביך את הארכיאולוגים בהקמת צמד ערים סמוכות ?) בשטפו התיכון של נחל גרר, על גדתו הימנית, מצויים

(האם הארכיאולוגיה של חבל הבשור מעורבת בויכוח על ראשית האומה?) בראשית שנות ה-80 של המאה הכ’ נפל דבר בקהילת הארכיאולוגים

  ראשיתו של הסיפור לוט בערפל: בני ישראל עדיין התמחו בליבון לבנים בארץ גושן ועל השליטה בלבנט התכתשו שתי אימפריות

(פסיפס בית הכנסת העתיק במעון – תמונת מצב)   עד שתצא לאור הרשימה הזאת – כולנו מקווים שרצפת בית הכנסת

כשאלכסנדר הגדול הגיע לגורדיון בירת פריגיה, הראו לו קשר בחבל של יצול-עגלה שאיש לא הצליח להתיר. “מה הבעיה ?” אמר

(לתולדות חורבת גררית) לפני כ-145 שנה, ציין החוקר ויקטור גֶרֶן  ביומנו:  “בשבע בבוקר בקרנו בחירבת אֻם אלג’ראר, בה שרידי חורבות,

(וגם בכלי-צור אנו לא קוטלי-קנים) לא אשכח את הצינה המקפיאה באותו שחר של פברואר  1982, היום הראשון בחפירת אתר בן