ארכיון של: פברואר 2017

(וגם בכלי-צור אנו לא קוטלי-קנים) לא אשכח את הצינה המקפיאה באותו שחר של פברואר  1982, היום הראשון בחפירת אתר בן

במהלך המאה ה-19 “גילו” האירופים את הנגב ואחדים מחוקרי המזרח עברו דרכו, מובלים בידי מורי-דרך בדווים. אותם מדריכים הקפידו לנוע

(אנו ומצרים הרבה לפני גדר ההפרדה)   ‘דרי החולות’ – כינוי קולע שהעניקו המִצרים הקדמונים לתושבי דרום חבל הבשור, שכניהם

(לתולדות “דרך הלימס”) בעבר הרחוק –  רוב האוכלוסיה עסק בייצור מזון, קרי בחקלאות (“המקצוע העתיק בעולם” ?!..). אי לכך, לגבולה

(איך הלכו אצלנו ולאן?) באיזורים “נורמליים” ניתן לאתֵּר דרכים עתיקות בקלות יחסית – הטופוגרפיה מכתיבה את התוואים: במדרונות הם מתפתלים

  (ביטוי גרמני קלאסי ששמעתי מה”יֶקִים” בילדותי)   את סדר הפסח צלחנו והגיע עת הזיכרונות. למזלי, בילדותי היו לי שתי

(מנפלאות פסיפסי באר שמע)   בחפירת-הצלה בשנים 91-1990 נחשף, בעזרת מתנדבים מחו”ל ומהאזור, חלק גדול מכנסיה מפוארת בשולי חורבת באר

(32 שנות מערכת-יחסים עם צה”ל) הכל החל עם שֵׁרוּת החובה (שאז היה עדיין שנתיים וחצי) במסלול המקובל בנח”ל: של”ת מוקדם

(וזה מאוד מסובך לשדך שמות מהמקרא לגיאוגרפיה שלנו) בצפונו של חבל הבשור התחתי עובר, ממזרח למערב, נחל גרר (ואדי א-שריעה

(שמות בעלי משמעות שלילית שהיו נפוצים בעבר בחבל הבשור)   אוֹנוֹמַסְטיקה – כך מכוּנה מחקר מקורם של שמות פרטיים ושמות