כל הפוסטים בדן

    בשנת 1951 היתה מצוקה-רבתי בארץ בעקבות פצעי מלחמת העצמאות וכתוצאה מקליטה חפוזה של מאות-אלפי עולים ופליטים (שהכפילה את מספר

 בשנת 1989 התחלתי לעבוד ברשות העתיקות ושנתיים לאחר מכן התמניתי לארכיאולוג מחוז מערב הנגב וחבל הבשור, משרה שהחזקתי בה שבע

 היה זה אי-אז בשנות ה-70, כאשר לראשונה נתקלתי במוסד שעוסק בהשכלת מבוגרים; זה ארע כשיצאתי לשעורי-ערב לשיפור האנגלית הצולעת שלי

          לגבולות הגעתי בסוף שנת 1957, ולדעתי הייתי האחרון בגרעין א’ של “החוצבים” שחזר מהשרות הצבאי (וראו את הפוסט

  על-פי מילון אבן-שושן, לשם העצם “אקדח” ישנם שני מובנים: סוג של אבן אדומה וגם – כלי נשק. אני מניח

למעלה מ-65 שנה (עוד מהשרות הסדיר בצה”ל!)  עוסק הנני בהדרכות טיולים,  רובן ככולן בחבל הבשור. בראשיתהּ, הַדרכַתי היתה אינטואיטיבית לחלוטין.

  לפני כשבועיים נזכרתי שאני זקוק לאחד מהספרים הספוּנים בארון של  ה”כּל-מִינֵי” בחדר העבודה שלי, היכן שהוא במדור העליון. גררתי

היה זה בראשית האביב של שנת 1998. יצאתי, יחד עם רינה הברון – הסופרת ואשת ידיעת הארץ מקיבוץ בארי –

שנת 1977 היתה שנת הלימודים השלישית והאחרונה שלי בלימודי התואר הראשון בארכיאולוגיה ובפרהיסטוריה באוניברסיטת תל אביב. מאחר והייתי המבוגר בשכבה