כל הפוסטים בדן

1. נקודת המוצא למסלול האנז”ק – ברגל – שעה וחצי (על כביש 232). 2. רצפת הפסיפס של בית הכנסת העתיק

(*) פוסט שפרסמתי בצאתי לגמלאות, 1997. באותו שבוע, כשפרשתי מרשות העתיקות, הגיע אלי פיקי (פנחס שדה) ז”ל, מורה-דרך מעין הבשור,

     בערב יום הכיפורים, שנה קודם לפרוץ המלחמה, עבר על אביהּ של ניצה אירוע בריאותי חמור והוזעקנו לחדרה. יצאנו עם

  בסוף תקופת הטירונות במחנה 80, כל גרעין הפריש – כנהוג אז –  עשרה אחוזים מבניו ומבנותיו לקורסי מכי”ם. הקורס

 כשהתחלתי לעבוד ברשות העתיקות, חבר שלי אמר לי: איזה כיף לך, תקבל רכב, תהיה עצמאי בשטח, תטייל לך בכל הנגב,

    בשנת 1989, עם הפיכת המחלקה לארכיאולוגיה במשרד החינוך לרשות העתיקות העצמאית – הצטרפתי רשמית לרשות כחוקר זוטר ועוזר לארכיאולוג

בקיבוץ גבולות, בוועדת כוח-אדם (אגב, במחשבה נוספת – שם שמאוד לא-מתאים לוועדה בקהילה הקיבוצית: היא עוסקת לרוב בדיני נפשות, שהן

     בשלהי שנות הארבעים התגוררה משפחתנו בדרום העיירה חדרה, סמוך למקום עבודתו ה”רשמית” של אבי כמנהל העבודה הראשי של הפועלים

    בערב צח אחד בשנת 1966, בעודי חולף באחד משבילי הקיבוץ, נקרה בדרכי המזכיר והוא פונה אלי ואומר: שלום דן,

 ביום אחד בהיר (למעשה היה זה בערב די-מעונן), בעודי מסב עם קולמוסי מול המחברת הריקה (למעשה יושב ובוהה במחשב וימיני