עלייתם ונפילתם של המגדלים הפורחים באוויר
(ולא תאמינו מה תכננו לנו פה לא מזמן…) שנת 1961; שלהי קיץ; ארבעה צעירים מיוזעים משוטטים במרחבים שבין חורבות שֻעוּת
(ולא תאמינו מה תכננו לנו פה לא מזמן…) שנת 1961; שלהי קיץ; ארבעה צעירים מיוזעים משוטטים במרחבים שבין חורבות שֻעוּת
(מעלילות חברי “החוצבים” בהיאחזות מבוא-שיבטה) באמצע שנת 1956 העלתה המדינה מספר היאחזויות-נח”ל בנגב לתגבור הנוכחות הצבאית. בנגב המערבי, ליד
בתום מלחמת העצמאות, חולקו האדמות הנטושות של הערבים בין חקלאים וביניהם קיבוצים. קבוץ גבולות זכה בגוש של כ-6000 דונם
משפחת יוסף יאיר נמנתה על מחדשי הישוב היהודי בעיר עזה בשנות ה-80 של המאה הי”ט. מוצאה של המשפחה היה ממצרים,
להקמת מצפה גבולות, זאת לדעת, היו כמה שלבים: ראשיתו נעוצה בקבוצה לא-גדולה של יהודים טובים, שקנו כבר לפני
(ותודו שלא ידעתם) אזורנו חצוי באלכסון ב”דרך 25″, ובלשון בני-אדם: כביש באר שבע – עזה. לכאורה זהו כביש שרות ללא
(כותרת בעיתון ב-7.2.1947, יום עלייתם על הקרקע של הישובים*). עד להקמת המדינה העדיפו המוסדות המיישבים להעלות בנגב רק קיבוצים, כי
(מִתְקֶפֶת הארבה בשנת 1960 – עדות אישית) בערב סגרירי של שלהי חודש מרץ, בהמולת ארוחת הערב, נכנס אדם לא-מוּכר לצריף
(אנטיליה – ביוונית קדומה: אַנְטְלִיוֹן=דלי; הגיע לעברית דרך הארמית). לבאר שלושה חלקים: א. שרשרת אין-סופית של כלי-קיבול שתחתיתה טבולה במי