כל הפוסטים בהתיישבות בנגב

(ולא תאמינו מה תכננו לנו פה לא מזמן…) שנת 1961; שלהי קיץ; ארבעה צעירים מיוזעים משוטטים במרחבים שבין חורבות שֻעוּת

(מעלילות חברי “החוצבים” בהיאחזות מבוא-שיבטה)   באמצע שנת 1956 העלתה המדינה מספר היאחזויות-נח”ל בנגב לתגבור הנוכחות הצבאית. בנגב המערבי, ליד

  בתום מלחמת העצמאות, חולקו האדמות הנטושות של הערבים בין חקלאים וביניהם קיבוצים. קבוץ גבולות זכה בגוש של כ-6000 דונם

משפחת יוסף יאיר נמנתה על מחדשי הישוב היהודי בעיר עזה בשנות ה-80 של המאה הי”ט. מוצאה של המשפחה היה ממצרים,

    להקמת מצפה גבולות, זאת לדעת, היו כמה שלבים: ראשיתו נעוצה בקבוצה לא-גדולה של יהודים טובים, שקנו כבר לפני

(ותודו שלא ידעתם) אזורנו חצוי באלכסון ב”דרך 25″, ובלשון בני-אדם: כביש באר שבע – עזה. לכאורה זהו כביש שרות ללא

(מִתְקֶפֶת הארבה בשנת 1960 – עדות אישית) בערב סגרירי של שלהי חודש מרץ, בהמולת ארוחת הערב, נכנס אדם לא-מוּכר לצריף

(אנטיליה – ביוונית קדומה: אַנְטְלִיוֹן=דלי; הגיע לעברית דרך הארמית).  לבאר שלושה חלקים: א. שרשרת אין-סופית של כלי-קיבול שתחתיתה טבולה במי