כל הפוסטים בהתיישבות בנגב

1. נקודת המוצא למסלול האנז”ק – ברגל – שעה וחצי (על כביש 232). 2. רצפת הפסיפס של בית הכנסת העתיק

    בשלהי שנת 1990, החליט משרד הבטחון לפתוח מעבר נוסף לרצועת עזה (“מעבר קטיף”) מול קיבוץ כיסופים, ולסלול אליו כביש

  בראשית שנות ה-60 נסלל חלקו הדרומי של כביש 234 – מקיבוץ אורים עד קיבוץ צאלים. קטע-כביש זה הוא בן

     בשלהי שנות הארבעים התגוררה משפחתנו בדרום העיירה חדרה, סמוך למקום עבודתו ה”רשמית” של אבי כמנהל העבודה הראשי של הפועלים

בראשית ימי בקיבוץ גבולות (מדצמבר 1957) עבדתי בענף השלחין; ברוב הזמן “העברנו קווים” – פעילות לא-קלה של פריסת קווי השקיה

 ביום אחד בהיר (למעשה היה זה בערב די-מעונן), בעודי מסב עם קולמוסי מול המחברת הריקה (למעשה יושב ובוהה במחשב וימיני

אביב, שנת 1949. הסתיימו קרבות מלחמת העצמאות בארץ ישראל. להגנת גבולותיה הטריים, המדינה הצעירה משתדלת להקים ישובים לאורך גבולותיה ובמסגרת

(כביש מיותר לכאורה שהפך לעמוד-שידרה יישובי)      כביש 241 (=”כביש הרעב”, צומת גילת – צומת מעון) נסלל לסירוגין בשנים 1943-1946,

במהלך המחצית השנייה של המאה העשרים, בצעתי סריקה ארכיאולוגית רגלית בשטח נרחב בתחומי חבל הבשור התחתי: בשתי מפות-סקר (מפת אורים

מאמר מאת דן גזית . תדפיס מתוך: “ירושלים וארץ ישראל ספר אריה קינדלר ” תהליכי התיישבות בחבל הבשור בימי השולטן