כל הפוסטים בארכיאולוגיה ותנ”ך

(כל עוד מרוצו התיכון של נחל פטיש לא נפגם) חנוכת קו הרכבת באר שבע-אופקים מתוכננת (לאחר דחיות רבות) לשנת 2015;

 (נא להרגע: זה אינו קטע בטחוני, אלא בארכיאולוגיה עסקינן) לאחרונה התגברה מאוד הפעילות הארכיאולוגית באזורנו; עיקרה היא “חפירות-הצלה”, עקב פגיעה

 (תל גמה בחסות פרעה) הפלאחית המצריה (ששמהּ, אללי, לא השתמר) חזרה בשמש הקופחת מתל החורבות הסמוך לכפרהּ הדל אֶל-עַמַרְנָה (כ-300

(חבל הבשור ב”רצפת מידבא” נותר שלם) הכל החל בשנת 1880, כשניצת סכסוך בין הנוצרים והמוסלמים בעיירה כָּרַךְּ שממזרח לים המלח.

(איך הלכו אצלנו ולאן?) באיזורים “נורמליים” ניתן לאתֵּר דרכים עתיקות בקלות יחסית – הטופוגרפיה מכתיבה את התוואים: במדרונות הם מתפתלים

               (או: על אידיאולוגיה והיסטוריה בשמותיהם של מקומותינו)       כידוע, לישובים אחדים במחוזותינו הוענקו

      (לזכרהּ של באר אסנת ז”ל) נחל באר שבע מנקז את בקעת באר שבע-ערד, בין חברון לירוחם, ומתמזג לתוך נחל

(לרוב שררה ריקנות מישובי-קבע בחבל הבשור, עם יוצאים מהכלל!)   חבל הבשור התחתי מפורסם בפוטנציאל המרעה הטבעי שלו. במהלך המאה

                 ( “תרבות” זה לא רק ‘תודה-סליחה-בבקשה’)   כבר מראשיתו של המחקר הארכיאולוגי, הבחינו החוקרים כי באלף החמישי לפני הספירה

       חולות חלוצה כהַבִּיטַט (תחום-מחייה) משגשג על-אף תדמיתם – בעקבות סקר מפת צאלים.        סליחה שאני שוב גורר אתכם לחולות