כל הפוסטים בככה זה

 (תל גמה בחסות פרעה) הפלאחית המצריה (ששמהּ, אללי, לא השתמר) חזרה בשמש הקופחת מתל החורבות הסמוך לכפרהּ הדל אֶל-עַמַרְנָה (כ-300

(חבל הבשור ב”רצפת מידבא” נותר שלם) הכל החל בשנת 1880, כשניצת סכסוך בין הנוצרים והמוסלמים בעיירה כָּרַךְּ שממזרח לים המלח.

(איך הלכו אצלנו ולאן?) באיזורים “נורמליים” ניתן לאתֵּר דרכים עתיקות בקלות יחסית – הטופוגרפיה מכתיבה את התוואים: במדרונות הם מתפתלים

               (או: על אידיאולוגיה והיסטוריה בשמותיהם של מקומותינו)       כידוע, לישובים אחדים במחוזותינו הוענקו

    (מבנה האבן הממשלתי הראשון בחבל הבשור) מקור חשוב, ולעתים בלעדי, לתולדות חבל הבשור בשלהי התקופה העות’מאנית הוא עארף אל-עארף;

      (לזכרהּ של באר אסנת ז”ל) נחל באר שבע מנקז את בקעת באר שבע-ערד, בין חברון לירוחם, ומתמזג לתוך נחל

(פעם ראינו פטה מורגנה* במישורים שמדרום לאורים)   מרדכי ספיר, נאמן הארכיון של אורים, העביר אלי שני שירים של חיים

(במלאת חצי-יובל להזרמת השפכים התעשייתיים מרמת חובב לנחל בשור) בחודש ינואר 2007 פורסם סיכום ממצאי הניטור של הנחל בשנת 2006.

                 עיקולים תמוהים בכבישי האיזור מעלים באוב סיפורי-דרך בשנת 1995 פרסמנו, רנה הברון מבארי ואני, רשימה ב”ארץ וטבע” (מס’ 40)

(המדען אהרון אהרונסון זיהה כבר לפני כ-100 שנה את הפוטנציאל שלנו) אהרון אהרונסון (1919-1876, להלן א”א) היה מדינאי ציוני, מחלוצי