כל הפוסטים בככה זה

(בדווי = אוהל? –  בחבל הבשור לא בדיוק) אנו נוטים, ובצדק, לייחס לאוכלוסיה נוודית מגורים ניידים, קרי – אוהל, אך

(לתולדותיה של אופקים, עיר-הפלך – העשור הראשון ועוד קצת) הזמן: ראשית שנות ה-50 של המאה העשרים. המצב: שורת מושבי-עולים קשי-יום

(קבורה וקברים עתיקים בחבל הבשור) חכם אחד כבר אמר שמרגע לידתו של האדם מתחילה הספירה לאחור לרגע פטירתו. עשרות רשימות

    “לַהַט הַחַמָּה הַמִּתְהַפֶּכֶת שָׁעַט בַּמִּדְרוֹנוֹת  עוֹלוֹת וְיוֹרְדוֹת נוֹשְׂאוֹת הַנְּבָלִים בַּסֻּלָּם הַמֻּצָּב כְּבַחֲלוֹם. שְׁבִיל שׁוֹאֲבוֹת הַמַּיִם טֻוָּח צְלִיף וְתָח

(לתולדות מיפויו של חבל הבשור) – אכן, יפה כוכבך! – אמר הנסיך הקטן – היש בו אוֹקְיָנוֹסִים? – אינני יודע

(הילריון איש טַוַּטָה ומפעלותיו בצפון הנגב) בשנת 291 לספירה נולד בכפר הקטן טוטה שבפאתי חבל הבשור, בּוֹאֲךָ עזה, תינוק נוצרי

(סיפורו של מעבר הבשור, ליד פארק אשכול) נביעות עין בשור (עין א-שָּלָאלה) שבפארק אשכול הן לא רק מקור המים הטבעי

(תרומתו של המתנדב מבארי להיסטוריה של חבל הבשור) השלטון הביזנטי-נוצרי על ארץ ישראל נמשך כשלוש מאות שנים, מהמאה הרביעית עד

(כל עוד מרוצו התיכון של נחל פטיש לא נפגם) חנוכת קו הרכבת באר שבע-אופקים מתוכננת (לאחר דחיות רבות) לשנת 2015;

 (נא להרגע: זה אינו קטע בטחוני, אלא בארכיאולוגיה עסקינן) לאחרונה התגברה מאוד הפעילות הארכיאולוגית באזורנו; עיקרה היא “חפירות-הצלה”, עקב פגיעה