מתוך הסדרה: גבולות ומצפה גבולות
כתובה של קבוץ גבולות (נכתבה ע”י דן גזית, 1960 והוקראה בכל טקס חתונה שנערך בקיבוץ) כתובה זו בידייך נמסרת לעדות,
כתובה של קבוץ גבולות (נכתבה ע”י דן גזית, 1960 והוקראה בכל טקס חתונה שנערך בקיבוץ) כתובה זו בידייך נמסרת לעדות,
כידוע, בימי ילדותי ונעורי ביליתי את רוב זמני הפנוי בקן תנועת השומר הצעיר בחדרה. היום נראה לי, ממרחקי הזמן ודרך
(ובצמד מיתולוגי) אי-אז, בשנות השמונים של המאה הקודמת, החלה להיבנות בגבולות “הרפת החדשה” – מכלול ענק של סככות, חצרות, מכוני-חליבה
לתולדות שמות ישובים: ישובים שבראשיתם כונו רשמית על-פי השם הערבי של נחלתם: בארי (1946) = נחבּיר, (וגם הצופים ב’). (נחביר=
שנים רבות מטרידה אותי השאלה מדוע אין אצלנו בסביבה קברי צדיקים כמו שיש בגליל, למשל; אמנם מתקופת המשנה (התקופה הרומית)
בשנת 1957 החלו להגיע לקיבוץ גבולות ראשוני הגרעין התנועתי “החוצבים” לשל”ת מאוחר (ובשפה אזרחית: סטלבט על-חשבון פז”מ השֵׁרוּת). היינו גרעין
היה זה בטרם שחר, בראשית השבוע הרביעי של חודש פברואר 1960, עשרה ימים לפני הולדת בִּתֵּנוּ ורד. ניצה מטלטלת אותי
ביום ששי האחרון, כדרכי, הובלתי טיול ג’יפים באיזור; באחת העצירות להסברים אי-שם בלב המרחבים שבין צאלים לאופקים, בעוד המטיילים יוצאים
(סיפורו של גדוד מילואים בתוך קיבוץ) גילוי מקרי של אמצעִי-לחימה בחורשה ליד מרפאת צוחר וזיהויו כצה”לי יָשָׁן, החזיר אותי
(ואפילו סניף דואר כבר נפתח בצוחר!) כשנתיים לאחר קום המדינה, באחד מישובי הגליל, אשה כרעה ללדת והמכונית שהיתה אמורה להובילהּ