כל הפוסטים בקיבוץ גבולות

בקיבוץ גבולות, בוועדת כוח-אדם (אגב, במחשבה נוספת – שם שמאוד לא-מתאים לוועדה בקהילה הקיבוצית: היא עוסקת לרוב בדיני נפשות, שהן

    בערב צח אחד בשנת 1966, בעודי חולף באחד משבילי הקיבוץ, נקרה בדרכי המזכיר והוא פונה אלי ואומר: שלום דן,

בראשית ימי בקיבוץ גבולות (מדצמבר 1957) עבדתי בענף השלחין; ברוב הזמן “העברנו קווים” – פעילות לא-קלה של פריסת קווי השקיה

    בשנת 1951 היתה מצוקה-רבתי בארץ בעקבות פצעי מלחמת העצמאות וכתוצאה מקליטה חפוזה של מאות-אלפי עולים ופליטים (שהכפילה את מספר

 בשנת 1989 התחלתי לעבוד ברשות העתיקות ושנתיים לאחר מכן התמניתי לארכיאולוג מחוז מערב הנגב וחבל הבשור, משרה שהחזקתי בה שבע

          לגבולות הגעתי בסוף שנת 1957, ולדעתי הייתי האחרון בגרעין א’ של “החוצבים” שחזר מהשרות הצבאי (וראו את הפוסט

שמחים מאד לארח ב”אבני גזית” את עמירם אורן מהבלוג “עמירם במשעולי ישראל” בפוסט אורח: קיבוץ גבולות בדיונות שבקצה הארץ הנושבת.

(תשובה: פיל אי-אפשר להזביב אבל זבוב אפשר להפיל – ועל זה יסופר כאן) בבית הקירור העתיק בגבולות קיימת פעילות קדחתנית

כתובה של קבוץ גבולות (נכתבה ע”י דן גזית, 1960 והוקראה בכל טקס חתונה שנערך בקיבוץ) כתובה זו בידייך נמסרת לעדות,

כידוע, בימי ילדותי ונעורי ביליתי את רוב זמני הפנוי בקן תנועת השומר הצעיר בחדרה. היום נראה לי, ממרחקי הזמן ודרך