
הרומן שלי עם ארץ הנילוס (ואיך בכלל “נדלקתי” על מצרים)
בשנות ה-70 של המאה הקודמת, יוסי אמיתי רעי, שכיהן אז כמזכיר הקיבוץ, הצליח סוף-סוף לשכנע אותי שהגיע הזמן לשפר
בשנות ה-70 של המאה הקודמת, יוסי אמיתי רעי, שכיהן אז כמזכיר הקיבוץ, הצליח סוף-סוף לשכנע אותי שהגיע הזמן לשפר
היה זה בראשית האביב של שנת 1998. יצאתי, יחד עם רינה הברון – הסופרת ואשת ידיעת הארץ מקיבוץ בארי –
שנת 1977 היתה שנת הלימודים השלישית והאחרונה שלי בלימודי התואר הראשון בארכיאולוגיה ובפרהיסטוריה באוניברסיטת תל אביב. מאחר והייתי המבוגר בשכבה
(תשובה: פיל אי-אפשר להזביב אבל זבוב אפשר להפיל – ועל זה יסופר כאן) בבית הקירור העתיק בגבולות קיימת פעילות קדחתנית
שורות אחדות על “ליל הסילבסטר” הלילה שבו מתחלפת השנה על-פי הלוח הנוצרי הגְרֶגוריאני והמכוּנה “הכללי” בלשון נקייה, הוא הלילה שבין
כידוע, בימי ילדותי ונעורי ביליתי את רוב זמני הפנוי בקן תנועת השומר הצעיר בחדרה. היום נראה לי, ממרחקי הזמן ודרך
בשנת 1988, בניתי במותג זה מערך-שעורים להכנת קַאדֶר מדריכים כשירים לאזורנו, כקורס במסגרת בית-ספר-ערב להשכלת מבוגרים שפעל במועצה האזורית אשכול
(לאחר 180 פרקים המוקדשים לאזורנו המדהים – הפרק החותם). הכל התחיל – למיטב זכרוני – לפני כ-15 שנים: לפתע, לראשונה, יצאה