ביקור קרובים

ביקור קרובים

 

Phoenician ship model. Museum of Science Boston By Chris Devers Via Flicker | CC BY-NC-ND 2.0

ראשיתו של הסיפור לוט בערפל: בני ישראל עדיין התמחו בליבון לבנים בארץ גושן ועל השליטה בלבנט התכתשו שתי אימפריות – מצרים מדרום ומיתָני מצפון; ובינתיים בתווך, בהשקט ובבטחה, התפתחה “ישות לאומית” חדשה לאורך החוף המזרחי של הים התיכון, מדרום לגבול תורכיה-סוריה של ימינו ועד למפרץ הכרמל. לא ברור באיזה שם היא הציגה את עצמה, אך כינוייה בפי היוונים – “פיניקיה” – דבק בה עד היום.

שפת הפיניקים היתה קרובה לעברית ופנתיאון האלים שלהם היה זהה לאלי הכנענים. הם הצטיינו בפיתוח סגנונות אמנותיים ואדריכליים מיוחדים ומייחסים להם את הפצת האלף-בית שגרמה למהפכה תרבותית בכל העולם הקדום. הפיניקים התייחדו מכל הקבוצות השמיות במנהגי הקבורה שלהם: שריפת עצמות הנפטר והטמנתם בכלי-חרס מיוחדים; בחפירות הארכיאולוגיות בתל שרוחן שבצעה משלחת פיטרי ב-1928, זיהו החופרים באחד משמונה שדות הקבורה שליד התל את מנהגי הקרמציה (שריפת הנפטר) של הפיניקים. החופרים הופתעו למדי, בעיקר משום שלא זיהו את עקבות תרבותם החומרית של הפיניקים בחפירות התל עצמו.

מאז זרמו מים רבים בנחל בשור; גם נמצאו כלי-חרס פיניקיים בתל (בעקבות דיווח של בוב לוין מאורים) וגם למדנו רבות על אופיים ותפוצתם של הפיניקים בעולם הקדום. נראה שמעמדה הגיאוגרפי של פיניקיה עיצב את מגמות ההתפתחות של אוכלוסייתה: עורף חקלאי מצומצם, חוף ארוך ומפורץ ונוח לעגינה, בעלות על מחצב יקר – עצי ארז, ולא פחות חשוב – עמדה בצומת תחבורה יבשתית

Phoenician ship Carved on the face of a sarcophagus. 2nd century AD. By NMB Via Wikimedia | CC BY-SA 3.0

וימית; וכך הפכו הפיניקים למומחים עולמיים בסחר-חליפין, הובלת שיירות, בניין אניות והסעתן לכל קצות העולם הקדום. אחד מסודותיהם הכמוסים היה הידע לנווט בלילה בים הפתוח לפי הכוכבים. סוד זה, שנשמר בקנאות בידי הימאים הפיניקים כאלף שנים, שחרר אותם מהאילוץ להפליג לאורך החופים ולעגון בלילות וכך הקדימו את כל מתחריהם ורכשו מונופול על רוב המסחר העולמי; הם היו הראשונים שהקיפו בים את אפריקה ויש הטוענים שגם הגיעו ליבשת אמריקה. הממלכות האדירות ביותר נזקקו לשירותיהם והמקרא מדווח  שהמלך שלמה העביר לשלטון צור חלק מהגליל המערבי תמורת סחורות ושירותים והמלך אחאב נשא לאשה את בתו של מלך צידון – שתיהן ערים מרכזיות בפיניקיה.

תחנות המסחר של הפיניקים בכל רחבי העולם, שהפכו בהדרגה לישובי-קבע, היו מוקדי הפצת התרבות של ימי הקדם בעזרת הכתב האלפביתי. תחנת-מסחר קטנה בחוף צפון-אפריקה, שנקראה בפיניקית קַרְתָּא חֲדָּתָא (“העיר החדשה”) – היום בשולי העיר תוניס – הפכה ברבות הימים לקַרְתָּגוֹ ומלכהּ חניבעל כמעט והביס את האימפריה הרומית.

בארצנו הקטנה אפשר לשחזר את נוכחותם באתרים שונים על פי כתובות – גרפיטי – שהשאירו (בסגנון: “ברוך ג’מילי עבר כאן בשלום עם 30 גמלים טעוני לבונה מתימן – השבח לאלים”). לאורך מסלולי המסחר נמצאו “חשבוניות” שאבדו והעיקר – מקומות מגוריהם אותרו על פי מנהגי הקבורה המיוחדים שלהם שנזכרו לעיל. נראה, שלפני כ-2900 שנה היה בתל שרוחן מוקד מסחרי פיניקי בקצה דרכי הסחר המדברי ומשם התנקזו הסחורות האקזוטיות לעבר מעגני הים התיכון, בין עזה לרפיח.

דן גזית

פורסם לראשונה ב “ככה זה , גיליון-34”

 

השארת תגובה