כל הפוסטים בעתיקות

אתרי-פולחן עתיקים בחבל הבשור   ארץ השאמאנים* – כך כינה את אזורנו הארכיאולוג יצחק גלעד, בהביעו את התפעלותו ממגוון אתרי

פֶּסֶל-שַׁיִשׁ מחורבות העיר העתיקה חלוצה בימי כהונתי כארכיאולוג מחוז מערב הנגב ברשות העתיקות – זכיתי בטריטוריה נרחבת אך ללא סיוע

(נו, אז מי התגורר פה פעם???)   “פלשתים”; מונח טעון, תלוי במחקר הנופל לידיך: החֵל מגוי פרוטו-יוני ממוצא אגאי שגבריו

מחצבות-אבן עתיקות בחבל הבשור מקורות לאבני-בנין מצויים בחבל הבשור בשלושה מפלסים: המפלס העליון הוא הגבעות הרדודות העוטרות את מישורי החבל

(קבורה וקברים עתיקים בחבל הבשור) חכם אחד כבר אמר שמרגע לידתו של האדם מתחילה הספירה לאחור לרגע פטירתו. עשרות רשימות

(הילריון איש טַוַּטָה ומפעלותיו בצפון הנגב) בשנת 291 לספירה נולד בכפר הקטן טוטה שבפאתי חבל הבשור, בּוֹאֲךָ עזה, תינוק נוצרי

(תרומתו של המתנדב מבארי להיסטוריה של חבל הבשור) השלטון הביזנטי-נוצרי על ארץ ישראל נמשך כשלוש מאות שנים, מהמאה הרביעית עד

 (נא להרגע: זה אינו קטע בטחוני, אלא בארכיאולוגיה עסקינן) לאחרונה התגברה מאוד הפעילות הארכיאולוגית באזורנו; עיקרה היא “חפירות-הצלה”, עקב פגיעה

 (תל גמה בחסות פרעה) הפלאחית המצריה (ששמהּ, אללי, לא השתמר) חזרה בשמש הקופחת מתל החורבות הסמוך לכפרהּ הדל אֶל-עַמַרְנָה (כ-300

(חבל הבשור ב”רצפת מידבא” נותר שלם) הכל החל בשנת 1880, כשניצת סכסוך בין הנוצרים והמוסלמים בעיירה כָּרַךְּ שממזרח לים המלח.