(מעוללות המלחמה העולמית הראשונה באזור)
לאחרונה חזר העיסוק במלחמת העולם הראשונה בארץ עקב שחרור חומר ארכיוני שהיה מסֻוָּג עד-כה (למשל: תיקים אישיים של חיילים בריטים שהוצאו להורג במהלך הקרבות באשמת בגידה או עריקה, שימוש בגאז-חרדל נגד התורכים בקרב על עזה ועוד) ועקב הפצה באינטרנט של ספרים וזכרונות שנכתבו מיד בתום המלחמה; בארץ התפרסמו מאמרים, אורגנו כנסים, נחנכו אנדרטאות ואף ארכעה ספרים חדשים בעברית – העוסקים באזורנו – יצאו לאור. במלחמה זו הפך חבל הבשור התחתי לזירת-קרבות עקובה מדם במשך יותר משבעה חודשים לאחר שפעמיים ניסו התורכים ובעלי בריתם לצלוח את תעלת סואץ ולפלוש למצרים הבריטית – ונכשלו, ופעמיים ניסו הבריטים ובעלי בריתם לכבוש את עזה – ונכשלו אף הם. קו החזית הבריטי נמתח מחוף הים, דרומית לעזה, לאורך נחל בשור והקו התורכי עבר בין עזה לבאר שבע.
בדיקת הארכיונים מעלה, שמלבד התגוששות בין שתי אימפריות על טריטוריות, משאבים ויעדים איסטרטגים – חדירתם של הבריטים לצפון הנגב ו”שחרור ארץ הקודש” לוּבתה באידיאולוגיה בעלת גוון משיחי, ולעומתם ניסו התורכים לסחוף את האוכלוסיה המוסלמית למלחמת-מצווה נגד ה”צלבנים” החדשים.
במהלך הקיץ הלוהט והמאובק של שנת 1917, התנהלה באזורנו מלחמת-חפירות עקשנית בין שני הצבאות האדירים שמָנו יחדיו
כשליש מליון לוחמים וכוחות-עזר, כמספר הזה בהמות (סוסים, גמלים ופרדות), כשבע-מאות תותחים, כמאה מטוסים, ארבעה טנקים וששה קווי מסילות-ברזל. על רקע זה התחוללו כאן, מטבע הדברים, דרָמות ועלילות שחלקן ידוע למדי (כמו “תרגיל ההונאה הגדול” להטעיית המודיעין התורכי ו”הסתערות הפרשים האחרונה בהיסטוריה” [ממש לא!…] בכיבוש באר שבע) וחלקן חבוי באבק העבר.
דרמה מאובקת (תרתי משמע) נפתחה ב-22.10.17, כשצוותי הנדסה בריטיים פתחו בחשאי במבצע ניקוי ושיפוץ של בארות אסנת, חלוצה ומשאבים לקראת האיגוף הגדול של באר שבע מצפון-מזרח. לאחר יומיים החלו יחידות הפרשים לצאת בהדרגה מבסיסיהן בשלאל (היום – פארק אשכול) ולהתקדם דרומה, מזרחה וצפונה תוך יצירת טור ארוך. כל התנועה התבצעה בלילות בלבד ובדממה מוחלטת. בראש הטור התקדמה אוגדת האנז”ק (פרשים אוסטרלים וניו-זילנדים) שהיתה מיועדת להיות בחוד הכוח התוקף; אחריה – האוגדה הרכובה האוסטרלית; אחריה – שבעה גדודי פרשים מבריטניה ובמאסף נעה חטיבת רוכבי-גמלים. הכוח כלל כ-140 תותחי-שדה נגררים על-ידי סוסים וכאלפיים גמלים נושאי תחמושת ומים ללוחמים (הבהמות הושקו במשורה במי הבארות בדרך). כל לוחם נשא עמו “מנת-ברזל” (לוף!..) ליומיים ומספוא לסוסו ליום אחד. מטוסי אויב שאיתרו את הכוח בדרכו – הופלו או הונחתו באש מקלעים מהקרקע וכך הפיקוד התורכי בבאר שבע נותר ללא מודיעין.
בשעה שש בערב של יום ג’, 30.10.17, עלו על אוכפיהם 28.000 פרשים וניצבו בטור שאורכו כ-50 ק”מ, ראשו בצומת הנגב (בור משש) וזנבו בשלאל והחלו “לצמצם רווחים”, לקראת ההתקפה על באר שבע למחרת. 28.000 סוסים וגמלים בטשו נמרצות באבק כל הלילה, בהפוגות בנות עשר דקות כל שעה. בשעה שתיים וחצי לפנות בוקר הושלמה התכנסות הדרג המסתער (הצמא והמאובק) מערבית לערוער ובשמונה בבוקר נפתחה האש.
בהתחשב במודיעין הדל, בקשיי הספקת המים (סוס זה לא בן אדם – הוא צריך לשתות לרוויה יום-יום!), בתקשורת הצבאית הפרימיטיבית, באקלים המדברי ההפכפך, באוכלוסיה המקומית העויינת, בלוחמים המותשים והצמאים – היה המבצע הזה, למיטב שיפוטי, שיאהּ של הלוגיסטיקה הצבאית במלחמה ההיא על ארץ ישראל.
דן גזית.
פורסם לראשונה ב “ככה זה , גיליון-13”