בשוליים הצפון-מזרחיים של העיר אופקים שבצפון הנגב מצוי אתר עתיק, רחב-ידיים עד מאוד, משני עברי נחל פטיש. במפות המנדטוריות הוא מכונה בשם הערבי חירבת פטיס (פ’ רפה שוואית, ט’ בצירה). לחוקרים שם זה הזכיר ישוב בדרום הארץ המוזכר ב”רשימת שישק” {*} (“חגר פטש”) וכן את שם הישוב “פוטיס” במפה שבפסיפס {**} אשר ברצפת הכנסייה שבמידבא – היום בירדן – המציינת ישוב מערבית לבאר שבע; מטבע הדברים, הוענק לחורבה, לנחל ולמושב (שעלה על הקרקע בשנת 1950 כ-6 ק”מ מערבית לה) את השם העברי “פטיש” {***}.
את נחל פטיש ואת חורבת פטיש חוצה “כביש הרעב”, כביש-סולינג (בעל בסיס גזיזי-אבן ושולי-אבן) וללא ציפוי אספלט, שנסלל בשנות ה-40 של המאה ה-20 במטרה לספק פרנסה לבדווים בשנות הבצורת שחלו אז {****}. בנקודה הנמוכה שבה הכביש חוצה את הנחל, נחשפת תשתית אבן הגיר ובקרבתה נחצבה בעבר באר רדודה אך שופעת, בעלת פתח ריבועי. בנוסף לכך, עשרות אחדות של בורות-מים באתר, מדופני-אבן ומטוייחים, נרשמו בעבודת הגמר של נערה מקיבוץ אורים; חלק מהבורות בולטים בכיפותיהם הקוניות (קרובות לחרוט). בדרום-מזרח החורבה איתר הארכיאולוג דוד אלון אזור תעשייה, הכולל שרידי כבשנים לייצור זכוכית ותנורים, לצריפת כלי-חרס, ובקרבתו שרידי ביצור של מבנה בולט, כנראה מצד. בדרום האתר, בתוך שרידי חורשה עבותה, זיהיתי בעבר שרידי בית עלמין.
האתר לא זכה עד כה לחפירה נרחבת ומסודרת, אלא לבדיקות מקומיות כתוצאה מאילוצי-פיתוח. בקרבת הרחבת הגשר במעבר כביש 241, נחשפו שרידי מתקנים, כנראה גת; עקב בניית תחנת המיתוג החשמלי בצפון-מזרח האתר, נבדקו נקודות ההקמה של עמודי המתח הגבוה; בניית קו הרכבת באר-שבע – אשקלון, אילצה להעתיק ולהרחיב את אגני החמצון (אשר משום-מה הוקמו על העתיקות); בניית קו הביוב הראשי של אופקים חוצה את החורבה (ללא בדיקה מוקדמת); הרחבת הכביש הראשי מצומת גילת לצומת מעון (כביש 241) גררה בדיקות של רשות העתיקות משני עבריו, שחשפה, בין השאר, קברים מדופנים בבניית-אבן קפדנית וכנראה גם שרידי מבוא לכנסייה.
כל שפעת ה”חיטוטים” באתר מכל העברים – במלחמת-נסיגה מהציביליזציה האופפת אותו – קידמה לשיעורין את תולדותיו: ראשיתו בחניות מתקופת האבן, שנחשפו (אך לא נבדקו מדעית) עקב הקמת אזור התעשייה במזרח אופקים; ממזרח נושקים לאתר פטיש שרידים מתקופה הכלקוליתית (האלף הרביעי לפני הספירה) באתר שנחפר חלקית – “אתר גילת”, שהוא אתר ענק, בעל מרכז פולחני וקשרי-מסחר למרחקים (חפירת דוד אלון); במרכז אתר פטיש – שכבה אחת מהתקופה הביזנטית (המאה הששית לספירה) ומעליה 5 עד 6 שכבות מהתקופה האיסלמית הקדומה (המאות השביעית – העשירית לספירה, חפירת דב נחליאלי); שרידי המצד הנזכר לעיל הם כנראה פוסט-צלבניים (לא נבדקו מדעית); באפיק נחל פטיש, ממזרח לאופקים, נותרה בשלמותה באר, כנראה עתיקה, בעלת מבנה-על עות’מאני (שעדיין שרד בחלקו לפחות עד שנת 2012, בביקורי האחרון שם); בין הבאר לאתר פטיש נראו בנחל שרידי קירות (סכרים?).
במסגרת עבודתי ברשות העתיקות, מוניתי לחפור ריבועים אחדים בעת הרחבת הכביש הנזכרת לעיל, לא הרחק מהכניסה לאופקים. ממש עם התחלת עבודתי, “זכיתי” לביקור “מעניין” מאנשי הישיבה החרדית של מושב תפרח הסמוך. הם הגיעו בהמוניהם, חלקם קפצו לתוך החפירה (על-אף הגידור והשילוט) ואילצו אותי לפנות לעזרה לתחנת המשטרה, המצויה מעבר לכביש, ממול לחפירה. מפקד התחנה, שהכירני כבר מאירועים קודמים של תלונות על פגיעה בעתיקות, פיזר את ההפגנה לאחר שהבטחתי חגיגית שלא אפגע בקברים שצצו במהלך החפירה (מאוחר יותר, מישהו דאג לאטום את הקברים בבטון וכך הם נראים היום בחתך השוליים מהכביש).
ועוד בעניין החרדים מתפרח: כארכיאולוג המחוז, פתרתי להם – לאחר כמה חודשים – בעיה כלשהי עם חברת החשמל שנוצרה עקב מיקום עמוד של מתח גבוה; מיד הם שינו את גישתם והפכו אותי לגיבור הישיבה…
ולסיום – השבוע ביקרה אצלי ארכיאולוגית המחוז מטעם רשות העתיקות ובין השאר סיפרה לי, כי הולך ומתבשל סכסוך מקרקעין נוסף בין עיריית אופקים לבין הרשות, והפעם על רקע התוכנית למתוח קו-רכבת בין תחנת הרכבת של אופקים לאזור התעשייה שמדרומו (וכמובן על גבי אתר פטיש הדומע; ובאמת, “למה לכולם מותר ולנו לא?”…).
דן גזית, 04.05.2022.
{*}מלך מצרי שתיעד מסע כיבושים בארץ ישראל במאה העשירית לפנה”ס.
{**} שבמקורה תיארה את רוב הלבנט במאה השביעית לספירה.
{***} חברה מכובדת של הוצאה לאור בעבר שרבבה למפותיה “טעויות” כדי לוודא אי-זיופים; אחת מהן היא הוספת “נחל סדן” דמיוני הנשפך לנחל פטיש…
{****} כביש 241 (צומת גילת – צומת מעון) בעיקרון נסלל על תוואי “כביש הרעב” ומכסה את רובו ככולו.
= = = ולתוספת “רוטב” – ראו במוסף עיתון “הארץ”, מיום ו’ 06.05.2022, בעמוד 49…
לא קל להיות ארכיאולוג בישראל.
“גיבור הישיבה” זה ממש תואר הולם בשבילך 🙂 🙂 🙂