(לתולדות חורבת גררית)
לפני כ-145 שנה, ציין החוקר ויקטור גֶרֶן ביומנו: “בשבע בבוקר בקרנו בחירבת אֻם אלג’ראר, בה שרידי חורבות, בורות-מים ובארות סמוך לוואדי ע’זּה – כל שנותר מעיר הקדומים גרר”. אכן, מדרש-שמות נאה לאתר ביזנטי נרחב זה, המצוי מערבית לבארי (נ”צ מרכזי 0965-0920), מה עוד שהשם המקראי “גרר” אף מצויין בצפון הנגב ב”מפת מידבא” בת התקופה הביזנטית; איני שש לעכור שמחות, אך נראה כי החורבה מכוּנה דוקא על-שם משפחת ג’ראר שמקורהּ מאזור מַשָׁארֶק א-גַ’רָאר, במזרח הרי שומרון, המונה 14 כפרים: בשנת 1834 פרץ מרד נגד השלטון המצרי בארץ-ישראל ובמהלך דיכוּיו הובסה והופצה משפחת ג’ראר המורדת ופלג ממנה הגיע גם לאזורנו, לאתר זה ולחורבת מעון. שֵם החורבה היום – גְּרָרִית.
נעבור למקורות: הִילָריון נולד בשנת 291 לספירה בישוב טַוָּטָה שבעיבורי עזה. בבגרותו הפך לנוצרי אדוק, למד במנזרי מצרים וקפריסין ובחזרתו הפיץ את דבר הנזירוּת בדרום הארץ. המסורת הנוצרית מייחסת לו ייסוד רשת של מנזרים באזור (והממצא הארכיאולוגי אכן מאשר זאת) וחינוך דור שלם של ראשי מנזרים. מאחר וגררית משתרעת על שטח נרחב, מוקפת בשרידי 11 כפרים ומנזרים בני התקופה וסמוכה לעזה – רב הפיתוי לראות בה את טוטה של הילריון ולייחס את גדוּלתהּ לזוהרו של בנהּ המפורסם.
במלחמה העולמית הראשונה שיפצו מהנדסי הצבא הבריטי בורות-מים עתיקים בגררית ואגרו בהם מים להשקיית סוסיהם. במהלך עבודות העפר התגלתה בשלמותה רצפת-פסיפס יפהפיה של כנסיה וציורהּ התפרסם בכתב-עת ארכיאולוגי בשנת 1918; מיקומהּ כיום אינו ידוע. בשנת 1960 נסכר נחל בשור במִגְלָש לרגלי האתר ופעולה זאת החישה את סחיפתו: התמוטטות הגדה חשפה פסיפס בקצה המצוק ובשנת 1976, בחפירת-הצלה, נחשף קטע של כנסיה שלהערכת החופר (יוסף פורת) אולי היתה חלק ממנזר. ברצפת הפסיפס של הכנסיה שובץ מדליון, כמטר קוטרו, ובו שבע שורות ביוונית: “הרצפה נעשתה בימי מיכאל ההגמון הקדוש, זכריה ואלפיוס הכלכל בשנת 659 למנין עזה” (=598 לספירה).
לאחר שנים של הזנחה, “התלבשו” על החפירה ילדי בארי (עם הוריהם) ובמסגרת “משימת בר-מצווה” ניקו, שפצו, ליקטו מהסביבה פריטים אדריכליים ואף בנו סככה מעל האתר. ממזרח לכנסיה ניקו הילדים בור-מים וחידשו את מערכת הניקוז אליו; במהלך הניקוי נמצא “חותם-לחם” (ששימש בהכנת לחם הקודש) והוא מוצג כיום באוסף העתיקות בבארי.
מאחר והנחל ממשיך להתחתר בגדה ושרידי הכנסיה הולכים ונושרים מהמצוק, חילצה רשות העתיקות את הכתובת (החשובה בגלל הזכרת שם הבישוף והתאריך) וגם היא מוצגת באוסף העתיקות בבארי, יחד עם מאות ממצאים שהתגלו באזורנו, מתקופת האבן הקדומה ועד לתקופה הביזנטית.
דן גזית
– בקיץ 2013 החלו רשות הניקוז וקק”ל בעבודות נרחבות לייצוב גדות העיקול הנחל בשולי חורבת גררית.
פורסם לראשונה ב “ככה זה , גיליון-29”
