א. מתודולוגיה של סקר ארכיאולוגי בחולות נודדים
לפני כעשור וחצי השלמתי סקר ארכיאולוגי במסגרת “סקר ישראל” ב”מפת צאלים” (129). רוב שטח המפה מצוי בתחום החולות הנודדים (“חולות חלוצה”) ולראשונה בתולדות “סקר ישראל” נוצר אז אילוץ להתמודד עם התופעה.
כל האתרים (כ-400) בשטח החולות היו אתרי חניה מגוּוָנים: זעירים וגדולים, חד-תקופתיים ורב-תקופתיים, בודדים ומקובצים והיה הכרח לקבוע מחדש הגדרות למונח “אתר”. בעיות נוספות נוצרו עם הגדרת גודלו של אתר החניה (שברוב המקרים היה מכוסה בחלקו בחול נודד), עם איתורם מחדש של האתרים שנסקרו בעבר בתחום המפה ועם תופעה של כיסויָּם בחול וגילויָּם לסרוגין; היה הכרח להחליט במהלך העבודה אם לבצע באתרים – הנראים כמועמדים להעלם -איסוף מדגמי או איסוף כולל;
בחלק מן האתרים הרב-תקופתיים נמצאו חפצי-אבן גדולים (אבני שחיקה, אבני אפייה, בסיסי-מוקד, משקולות ומקבות) והיה צורך להתמודד עם שיוכם הכרונולוגי ומקור חומר הגלם. עקב התשתית דלת המשאבים, נעשו נסיונות לקשור את האתרים לסביבתם האקולוגית ( זרימות אקראיות של מי-גשמים, בריכות-חורף קצרות-מועד, אזורי צייד, לקט, חקלאות מזדמנת ומרעה) על רקע תקופתי ולהתייחס גם לשרידי חניות רצנטיות, בעיקר של בדווים ממטה העזזמה.
תוצאת-לוואי של הסקר היה נסיון לקבוע את גילן של החוֹליות (=דיוּנות) על פי האתרים שעל-פניהן ונמצא כי ניתן להבחין ב-6 תשתיות שונות – בעיקר פורמציות של חול נודד – ולתארכן בקירוב. נוצר גם הצורך להתמודד עם “אתרים רב-תקופתיים” לכאורה, המתהווים משקיעת פריטים לתוך הדיונה עקב נדידת החול בתקופות שונות, תהליך שדווח לראשונה על-ידי בוריאן ופרידמן מהסקר בחולות ניצנים.
ב. אתרי החנייה בחולות חלוצה: איסטרטגיה של תפיסת שטח
לאחר עבודה שנמשכה לסרוגין 25 שנים, הסתיים בחודש ינואר 2002 סקר “מפת צאלים” (129) מטעם “סקר ישראל” על-ידי דן גזית (100 ק”מ רבועים); סיכומי הביניים הובאו לידיעת הציבור בכנס העמותה לפרהיסטוריה בשנת 1998, ב”חדשות ארכיאולוגיות” 1999 ובכנס אגודת הסקר. בשנת 2013 עלתה המפה, בלווי טקסט מפורט, לאתר רשות העתיקות – סקר ישראל.
במפה נסקרו כ-400 אתרי-חנייה, רובם במחציתה הדרומית, באזור החולות הנודדים. אמנם הממוצע האריתמטי המשתמע הוא כ-8 אתרים לקמ”ר, אך הסקר מגלה גיווּן בתפוצתם בפלחי-שטח שונים – ולאו דוקא עקב קרבתם או מרחקם למקורות המים הבלעדיים באפיק נחל בשור, שבצפון המפה; וכך עולה מיד השאלה הבסיסית, האם ניתן לזהות הבדלים בין שרידים שהותירו מגדלי בהמה דקה (הזקוקה לשתיה תכופה) לבין שרידי מחנות ציידים, מלקטים ועוברי-אורח.
השוני בתפרוסת אתרי החנייה בתקופות השונות מודגש עד כדי התפתחות “ניבוי” במהלך הסקר, היכן צפויים להמצא אתרים נוספים בני אותה תקופה – אם בהתייחסות לתשתית (חול נודד, חולית מיוצבת, חולית “מאובנת”, מישטח ליס וכדומה) ואם בהתייחסות לאיזורי חנייה מועדפים ברדיוס של 1-2 ק”מ.
תופעה בולטת הראוייה לחקירה יסודית היא מִקבצי מוקדים (בניגוד לאתר חנייה כמוקד בודד), לעִתים 20-30 במספר, בשטח מצומצם. מקבצים כאלה קיימים רק בשלוש תקופות \ תרבויות: הכבארית \ רמונית, הכלקוליתית-ע’אסולית ותקופת הברזל א2, כאשר כל אחת מאלה מאופיינת במיבנה מיוחד של התייחסות לתשתית והקבצת המוקדים.
מאחר ובאתרי שאר התקופות – שכולן מיוצגות בשטח מלבד בתקופת הברונזה המאוחרת – לא הובחנה תופעת ההקבצה, ניתן להניח שכל מקבץ מוקדים כזה מייצג שרידים שהותירה קבוצת בני אדם (בית-אב, שבט, יחידת משימה) החונים באתר בעת ובעונה אחת. מאחר וההקבצה הינה יוצאת-דופן ברצף התקופות – מוצעת בזאת דרך להעזר בהתמודדות עם התופעה בסיוע השוואה עם אופיים של אתרי התקופות האלה, תוך חתך-אורך גיאוגרפי, בשני איזורים סמוכים: מצפון – במפת “אורים”(125), המציגה חבל-ספר של יישוב-הקבע המשיק לחולות חלוצה ומדרום – ברכסי צפון הר-הנגב (קרן, חלוקים, בוקר, חריף), שטחי-מחייה מסורתיים של נוודים.
באופן זה אפשר להציע מקורות שונים למקבצי המוקדים בכל אחת משלוש התקופות \ תרבויות הנזכרות לעיל:
- האתרים הכבאריים במפת צאלים פרוסים בפלח-שטח מועדף קרוב למרכז המפה; צפונה, במפת “אורים”, נוכחותם דלה וניכרת רק בקירבת אפיק נחל בשור. לעומת זאת, התרבויות האפיפליאוליתיות נפוצות ביותר בצפון הר הנגב. האם השטח המועדף הנזכר לעיל הוא כעין “אתנחתא טריטוריאלית” או אתרי-בת של אותן חבורות ציידים-לקטים בדרכם לצפון ובחזרה ?
- הצפיפות והרבגוניוּת של האתרים הכלקוליתיים לאורך נחלי צפון הנגב בולטת במיוחד בהשוואה לנוכחותם הדלה בצפון הר הנגב; השיקול הגיאוגרפי וניתוח הממצא באתרי “מפת צאלים” הסמוכה מדרום מצביעים, כנראה, על ארגון חברתי מסוים ביציאת קבוצות-אוכלוסין מאתרי-הקבע דרומה לחולות חלוצה, למשימות מרעה, צייד ולקט. (*)
- אתרי החנייה מתקופת הברזל א’ בולטים בגודלם ובתפרוסתם המרחבית ומזכירים בכך את שכניהם, אתרי ה”חצרים” שב”מפת אורים”, אך השוואה קיראמית רומזת על קירבתם דווקא לאתרי ה”מצודות הישראליות” בצפון הרי הנגב, אבל לא על זהוּת. קיים הרושם כי אתרים אלה ממוקמים במקורב על ציר דרום-מזרח – צפון-מערב: האם הם מאורגנים לאורך דרך עתיקה ? האם מחקרם של אתרים אלה יתרום לַדיונים המתמשכים גם על אודות ההרכב האתני והחברתי של האוכלוסיה בנגב בתקופת הברזל א2 ?
(*) ממצא ייחודי באתרי החנייה מהתקופה הכלקוליתית הוא קליפות ביצי יענה (בעל חיים שהיה נפוץ בחולות חלוצה עד ראשית המאה העשרים). הקליפות העתיקות בגוון לימוני-תרוג היו תחליף זול לשנהב: במירקם, בצבע ובתגובה לעיבוד. בית מלאכה לחרוזים מקליפות כאלה התגלה בחפירות א’ מקדונאלד (1929) באתר “M”, המצוי – כיום – סמוך לגדת נחל בשור כ-6 ק”מ צפונית לגבול החולות הנודדים. חרוזים זהים נלקטו באחדים מאתרי החנייה. מכאן אולי מסתבר כי חלק מקבוצות האתרים האלה הם שרידי “קבוצות משימה” לליקוט ביצי יענה בהביטט החולות. תצוגה של חרוזים כאלה, עם קליפה עתיקה ומקדחי-צור לייצור חרוזים, מסקרי המחבר, ניתן לראות בחוות “אל היען”, על כביש 241, כחמישה קילומטרים ממזרח לצומת מעון.
דן גזית