אתר העתיקות, שהענקתי לו את השם “גבולות מזרח” והכרתיו כמעט מראשית בואי להתגורר בגבולות (וראו בפוסט “וכך הכל התחיל” ), כולל 8 חורבות המפוזרות על שטח של כ-30 דונמים וקו-הגובה של 127 מטר מעל לפני הים חוצה אותו. מיקומו של האתר הוא נ”צ 10175-07010 ,כ-300 מ’ מדרום לכביש 222, כ-3 ק”מ מצפון-מזרח לגבולות וכשני ק”מ מאפיק נחל בשור – בעיקול הנחל שבו קיים מקבץ נביעות המכונה “באר צאלים”.
בחודש אוקטובר 1978 הסתבר, כי סביבת האתר הוקצתה להקמת חווה חקלאית וקרקעיתו מיועדת לעיבודים ולנטיעות. רודולף כהן, כארכיאולוג המרחב מטעם אגף העתיקות של משרד החינוך והתרבות (דאז), אישר לי בעל-פה לבצע בדחיפות באתר חפירת בדיקה (ובמקביל – דוד אלון, מפקח העתיקות, היה אמור לרשום את האתר בילקוט הפרסומים הממשלתי, אך משום-מה הרישום לא נקלט; בסופו של דבר, האתר נרשם רשמית בדיעבד – על-ידי דב מירון – ביום 16.7.91).
החפירה בוצעה בשרידי המבנה הגדול מבין השמונה – כ-150מ”ר – ששרידיו התנשאו לגובה של כ-0.8 מ’ מעל המישור. מלבד גודלו, הוא גם התייחד בממצאיו בסקר המקדים: התגלו על-פניו וסביבו שברי רעפים, קטעי פסיפס צבעוני (אדום, שחור ולבן), רסיסים של טיח מכוייר בדגמים קלאסיים (סטוקו) ופיסות של צינורות-חרס. באתר נחפרו צמד ריבועים של 5 על 5 מטרים וגם המחיצה של מטר אחד ביניהם, אך לא הגענו לקרקע בתולה.
העבודה בוצעה בימים 20-23.10.78 בניהולי והשתתפו בה ליאור סימה מחיפה, גבי מזור מרביבים, חיים בר-זיו מאורים, נערים, חברים ובני משפחה מגבולות וגם מתנדבים מחו”ל מהקיבוץ.
כבר עם ראשית החפירה נחשפו שרידי קירות המבנה מאבני גזית כורכריות, שמקורן בשתי מחצבות בגדות נחל הבשור בנקודה הקרובה ביותר לאתר; אורכן הממוצע היה כ-45 ס”מ ורוחבן כ-30 עד 35 ס”מ. במהלכן של החפירות, תוך כדי העמקתן, התברר כי האתר כולו סבל משוד מאסיבי של אבני הבניין: נדבכים היו מופרעים, חלקי מבנה היו חסרים וביניהם היו פזורים כלי המתכת (כילף, להבי ברזל של מחרשות) שהותירו השודדים, שכנראה הופרעו במהלך השוד. כלי המתכת ו”חרסי-עזה” שחורים מעידים על תקופת השוד – המאות ה-18 עד ה-20 לספירה. מבין שרידי החורבן שהשודדים הותירו ניתן היה להבחין במתאר – כנראה ריבועי – של יסודות של מה שהצטייר כמאגר-מים מטוייח ששטח בסיסו בין 15 ל-25 מטרים רבועים (רובו מחוץ לשטח החפירה), מוקף מבחוץ בתעלות (או שקתות) בנויות ב”בטון רומי” ומטוייחות בטיח אפור. הממצא הקרמי היה בן המאות הרביעית לששית לספירה (התקופה הביזנטית).
הסבר משוער למציאות האתר המעניין הזה דווקא בנקודה הזאת של המישור ממערב לאפיק הנחל יכול להגיע מגילוי האתר מתקופת הברזל א’ (המאה ה-11 לפני הספירה) בצמידות אליו ממזרחו (וראו במשפט הראשון של פוסט זה). בבדיקת הסקר הארכיאולוגי שביצעתי במפות “אורים 125” ו”צאלים 129“, המצוטט גם באתר הנוכחי “אבני גזית”, ניתן להיווכח כי האתרים מתקופת הברזל א’ מאורגנים בדרום המפות כמעט בקו ישר מדרום-מזרח לצפון-מערב, ממש בעקבות מסלול הסחר המדברי המשוער (מה שמכונה “דרך הבשמים”) מדרום חצי האי הערבי למעגני חבל עזה; אם הנחה זאת סבירה – יש לשער שגם אתר “גבולות מזרח” הוקם על המסלול הסחר המדברי למכירת מים לשיירות: המים הובלו בנאדות ובפיטסים מנביעות נחל בשור אל המאגר האופרטיבי הבנוי, וממנו חולקו בתעלות ובצינורות-חרס לשקתות. קיימת גם האפשרות כי הייתה באר באתר עצמו (מי-התהום אינם עמוקים מדי) אך היא עדיין לא אותרה.
דן גזית, 29.01,2022