היה זה אי-אז בשנות ה-70, כאשר לראשונה נתקלתי במוסד שעוסק בהשכלת מבוגרים; זה ארע כשיצאתי לשעורי-ערב לשיפור האנגלית הצולעת שלי באשל הנשיא, בהובלת המועצה האזורית בני שמעון (ובקורס בניהולו של יגאל גלבוע). לכן לא הופתעתי יתר על המידה כאשר ביום בהיר אחד, בראשית שנת 1982, בעודי מתארגן לארוחת הצהרים בחדר האוכל, ניגש אלי אדם לא מוכר והציג עצמו כפעיל במועצה האזורית אשכול: הוא הציע לי לנהל בית-ספר כזה אצלנו, במועצה. הסכמתי.
עד-מהרה הסתבר לי שבעצם אני צריך לנהל כמה מערכות במקביל: א. מערכת תחבורת-אוטובוסים צהובים (של המועצה) אשר חייבת להיות זמינה בדייקנות פעמיים בשבוע, בכל פעם שני איסופים ושני פיזורים לכל יישובי המועצה (ועליה גם נסמכו תלמידים אחדים מחוץ למועצה)! וכאן הנני חייב להעניק צל”ש לנהגים הנאמנים, הסבלניים והמסורים של המועצה שבזכותם המערכת של בית הספר תפקדה לתפארת. ב. מערכת ענפה של כיתות-לימוד, בעיקר במעלה הבשור אך גם בבית-ספר הבשור, שחייבת פעמיים בשבוע, אחר הצהרים ולפנות ערב, להיות מוכנה לקליטת מאות תלמידים מבוגרים ולאחר פיזורם לנקות ולהכין את הכיתות ללימודי המחרת. יש לזכור, כי חובה היה להיות בקשר מתמיד עם הנהלת מעלה הבשור והתאום בין שימושי הכיתות חייב להיות מושלם. ו-ג. למערכת של מאות התלמידים קיימת מסגרת של עשרות מורים. רובם מגיעים מחוץ לאזור וצריך לדאוג להם לתחבורה, לתנאי-הוראה מעולים ולתשלומים בזמן (וגם לפתור סכסוכים שעולים מידי-פעם…).
למזלי הרב, קיבל אותי במועצה ארקה פרומקין מבארי. בסבלנות אין-קץ חנך אותי צעד-צעד בנבכי הניהול והותיר לי משרד מסודר ומאורגן.
להלן אזכיר חלק מהחוגים שפעלו במסגרת בית הספר, כדי להמחיש עד כמה הושקע במפעל הזה. שמות חלק מהמורים או המדריכים מוזכר בסוגריים. חלק קטן מהחוגים הוצע בפרסומים אך לא יצא לפועל מסיבות שונות ( מחסור בנרשמים, בעיות במיקום הלימודים, בעיות בהוראה וכדומה):
ספרות ושירה (יוכי דיין), מקרא, שירה וקריאה מודרכת (אנדד אלדן), סוגיות בסכסוך הערבי-ישראלי (יוסי אמיתי), אנגלית וצרפתית (האולפן האמריקני), ציור ואמנות (אהרון הר-אבן, אסטלה גורביץ), טלאים ופיסול על בד (איריס גלברד), קולנוע (אושרה שוורץ), צילום (חי זר-ציון), רקמה אמנותית (רודיקה רובינסון, סימה עמר), לימודי תיאטרון (תיאטרון הנגב), קרמיקה (מריאן פלשקס), תפירה (בלה שאולוב), מחשבים (ויליאם פרג’ון), “מתחת לאף” והמעגל השני (דן גזית ושרגא נגב), ריתוך ויסודות המסגרות (בועז דוד), הכנה לתאוריה בנהיגת טרקטורים (סמי אמסלם), ענפי ספורט שונים (מחלקת הספורט במועצה), יסודות התפירה (מזל אלבז), נגרות ואומנות העץ (אלברטו ישראל), מחשבת ישראל (מרטין ססלר), ערבית ועברית (מיכל נוימן, מלכה גורדון), תנועה יצירתית (מרים למדן). לצערי, במהלך השנים אבדו לי פרטים על ראשיתם של חוגים אחדים, ואני מתנצל על כך.
מלבד עיסוקי הרצוף בענייני פדגוגיה וניהול, להלן גם דוגמה אחת לעוד סוג של בעיות שנאלצתי להתמודד איתם: יום אחד הזעיקה אותי בדחיפות מנהלת בית הספר מעלה הבשור – “ראה מה התלמידים שלך הותירו!” והצביעה על בדלי סיגריות מסביב לכתה וגם בתוכה. הבטחתי לה לטפל מיד בתופעה המגונה הזאת, ולשם כך גייסתי את תרז הנאמנה, מרכזת צוות המנקות מטעם המועצה האזורית שבמסגרת תפקידה דאגה גם לניקיון בבית-ספר-ערב. היא מיד הוכיחה לי שאחרי סיום הלימודים שלנו הכיתות מבהיקות בניקיונם, ולעומת זאת בבוקר, עם בוא התלמידים הצעירים – שוב בדלי סיגריות… וכך הוברר למנהלת מי המעשן האמיתי.
בשלהי ימי בית הספר למבוגרים הסתבר לי, שקם לנו “מתחרה” לא הרחק מאיתנו: בין גבים לשדרות, צמחה לה בהשקט ובבטחה מכללה “אמיתית”, מכללת ספיר! חשתי זאת ב”זליגה” של תלמידים שלנו למכללה, גם עקב שיפור התחבורה המועצתית ה”צהובה” לשם ובחזרה. טלפנתי לשם, קבעתי פגישה ושוחחתי ארוכות עם מנהל המכללה; ניסיתי לשכנע אותו “לאמץ” את בית הספר למבוגרים שלנו, אך כל נסיונותי עלו בתוהו, ובית הספר גווע לאיטו בסוף שנות ה-80.
דן גזית, 24.01.2022
באמת היה זה מפעל לתפארת!
נדמה לי, אם זכרוני אינו מטעני, שנחמן אינגבר לימד גם הוא קולנוע, ואפילו ורד למדה אצלו.
אז של מי היו בדלי הסיגריות?