(כל עוד מרוצו התיכון של נחל פטיש לא נפגם)
חנוכת קו הרכבת באר שבע-אופקים מתוכננת (לאחר דחיות רבות) לשנת 2015; המסילה אמורה לחצות את הכביש ממזרח לאשל הנשיא, לעבור מעל אפיק נחל פטיש ולהסלל על גדתו הדרומית עד אופקים – שם תחצה שוב את הנחל. לפני מנת העינויים המזומנת לאפיק ולסביבתו, אמנה כרוכל חלק מאוצרותיו היחודיים ואזמן אתכם לטיול-פרידה רגלי מקסים לאורך מרוצו התחתון, מסלול נוח בן כ-7 קילומטרים.
ראשיתהּ של מניפת ערוצי נחל פטיש (וואדי אִמְלֵיח או מוֵּילֵח = “חינני” וגם פוּטֵיס = על-שם החורבה) היא במורדות המערביים של גבעות גורל, צפונית לבאר שבע. סיורנו מתחיל בגשר האבן המקסים ליד מחנה שדה-תימן המציין את התלכדותם של הערוצים לנחל אחד. על הגשר עובר כיום צינור עבה של “מקורות”, אך במקור הוא נבנה כגשר-רכבת עותמ’אני על הקו לבאר שבע; בתקופת המנדט הבריטי נסלל עליו הכביש והוא פוצץ בידי הפלמ”ח במלחמת העצמאות ושוקם אחריה (השחזור של הקשת השניה מדרום מובחן). בין הגשר והכביש הראשי עדיין נותרה הבאר האחרונה מארבע בארות רקיק (אבּו רְגַאיֶג; זהירות: אין מעקה).
מתקדמים מערבה על הגדה הימנית (הצפונית) ועוקפים את המחצבה. מכאן ואילך, גדת הנחל זהה לגדת הקניון הקבור ולכן היא כמעט ישרה כסרגל עד אופקים – מראה יוצא-דופן לאפיק של נחל.
המחצבה החדשה נושקת למחצבה עתיקה תלת-מפלסית: לאורך כ-800 מטרים נותרו מימי-קדם מדרגות-חציבה מרשימות בסלע קירטוני, באבן-חול ובסלע-חוף לאבני בניין ולתעשיית הסיד. קילומטר נוסף – ומשמאל מצטרף נחל חצרים (וואדי א-סּוּפִי) וכבר אנו מזהים ממרחק את באר הַלְמוּת היפה, צמודה לאפיק. הבאר העתיקה (המזכירה בצורתה את באר רבובה – שתיהן שופצו בתקופת המנדט) שוכנת לרגלי תל הלמות בפתח נחל הלמות (ואדי זֻמֵילִי או זָמִילִי = “[שנחרץ ב]אזמל”, כהופעתו המפתיעה במישור הליס*, או בגירסה אחרת – ואדי אֻם חֻ’רוּם = אם הנקָבים). מקור המים הזה אִפְשר בעבר התיישבות צפופה בסביבתו ובעיקר בולטות החורבות המרשימות בגדה הדרומית, אליהּ נעבור ליד הבאר ונמשיך מערבה.
אנו נכנסים לאזור של מדרונות מתוחזקים ונטועים על-ידי הקק”ל לאחר שיקום מצוקים שנוצרו בגדה עקב כריית חול פראית. מימין מצטרף נחל תפרח ומכאן ואילך, בגדה הימנית, נצפים מחשופי סלע הכורכר. ממול לשפך נחל תפרח התנהלו חפירות ארכיאולוגיות: כאן חשפה פרחיה נחשוני אתר גדול משלהי המאה ה-11 לפנה”ס ובו מקדש פלישתי (!) – אי אפשר להחמיץ. נמשיך עוד 1300 מטרים ונגיע לבאר אופקים (בִּיר בּוּרֵיקִי = “באר המצודה”) – באר עות’מאנית יפהפיה ליד עץ אשל ענֵף, סמוך לאפיק הנחל ולפתח נחל אופקים (וואדי חַ’נַאפִיש = “חיפּוּשיות” או וואדי מֻלֵיח = “דָחוּק” [בין שתי גדותיו]). לפי עדויות שעדיין לא אומתו, מבאר זאת שאבו נשות מושב גילת מי-שתייה בימיו הראשונים של המושב. על פסגת הגדה, מעל הבאר, מתנוססת חורבת מְצָד עות’מאני הצופה אל הבאר צפונה ואל מצודת אופקים דרומה**.
השביל הלאה חוצה את אפיק נחל אופקים ומתפצל: ימינה אל חורבת פטיש רחבת הידים (הראויה לרשימה נפרדת) ושמאלה לאזור התעשיה החדש של אופקים, שם מסתיים טיולנו.
דן גזית
– מסלול-רגלי שלביצועו אפשר להסתייע בתחבורה ציבורית! (קו 35, תחנות האוטובוס של מחנה שדה תימן ואופקים).
*) במקצת מפות ישנות, מכוּנה בשם זה גם מרוצו התיכון של נחל פטיש; לעומת זאת, חוש ההומור הפרוע של משרטט-מפות אלמוני המציא לנחל פטיש יוּבל בשם “נחל סדן” (“אטלס הזהב” 2007, ע’ 48)… זה מה שחשבתי בתחילה, אך בירור עם ידידי יהודה זיו העלה – לא תאמינו – כי מדיניות הוצאת “מפה” היא להוסיף פרטים מהדמיון למפותיהּ כדי שתוכל להבחין אם הֵפרו את זכויותיהּ על-ידי העתקה… (וכמדומני שמעשה כזה גובל בפלילים).
**) במצד נערכה חפירה ארכיאולוגית ביוזמת טלילה ליבשיץ מקק”ל (2011) ובסיומהּ הוא הועתק במלואו הרחק מקו המסילה המתוכנן וגם שֻׁלָּט בהתאם.
פורסם לראשונה ב”ככה זה, גיליון-53″
