תל אל-פארעה הדרומי (להבדיל מזה הצפוני שהוא תל תִּרְצָה, מזרחית לשכם) מִתַּמֵּר בגדתו השמאלית של נחל בשור, כשלושה קילומטרים דרומית לכביש צומת גילת-צומת מעון (241); בכל המפות ובכל הפרסומים נכתב שמו כ”תל שרוחן”, אך קיימת הסכמה כללית בקרב החוקרים כי הזיהוי הזה (בעקבות אזכור במקרא ובטקסטים ממצרים) כלל אינו בטוח. ניתן להגיע אליו בקלות מהכביש הנ”ל ב”דרך הבשור”, העבירה לכל כלי-רכב (לבאים ממזרח, יש לזכור כי הירידה מהכביש והפְּנייה דרומה מבוצעת במחלף-זוטא מתחת לגשר הכביש).
ליישובו של התל בימי-קדם דווקא בנקודה הזאת היו בעיקר שתי סיבות: הראשונה – נביעת-מים קבועה באפיק הנחל (“עין שרוחן”) הניתנת לניצול ואליה נחצב מעבר מיוחד מראש התל, והשנייה – מעמדו הטופוגרפי: התל מתנוסס – כ-120מטרים מעל לפני הים – בשולי רכס כורכר (המכוּנה “רכס עמיעוז”), שאמנם רובו קבור כיום מתחת לשכבות של סחף-רוח (חול וליס) – אך מיקומו, על גדת הנחל, מעניק לו תצפית רחבה על רוב מרחבי חבל הבשור התחתי – לעתים למרחק של עשרות קילומטרים (אך מידי-פעם התצפית מוגבלת עקב אובך או ערפילים). תכונה נדירה זאת גרמה לכך שברוב זמן קיומה של אחיזת האדם בו (מהמאה השמונה-עשרה לפני הספירה ועד המאה השנייה לספירה, במלחמה העולמית השנייה ובמבצע “רותם” בשנת 1960) – שימש התל כמצודה צבאית מבוצרת ומבודדת, הצופה למרחקים, ובחלק מהתקופות – סביבתה כמעט ונעדרת יישובי-פרזות מכל סוג שהוא (מלבד שרידים ספורים של חניות בקרבת התל – ושמא חלקם הם שאריות של קברים עתיקים: ללא חפירה ארכיאולוגית מסודרת לא נדע אל-נכון) . יש להדגיש כי אותו רכס עמיעוז, המוזכר לעיל, הוא החמישי (בספירה ממערב למזרח) בסדרת רכסי הכורכר שלאורך חוף הים התיכון.
על ראש התל הוקם בעבר ציון של נקודת-גובה ברשת הארצית.
לאור תיאורו של התל, כעצם הגיאוגרפי הבולט ביותר בחבל הבשור התחתי, מוגשים להלן ארבעה מבטים פנורמיים ממנו:
- מבט לצפון-מערב: מעבר שדות המעובדים – מושב עין הבשור על רכס הכורכר הרביעי; מימינו והלאה – צומת מעון, במפגש שדרות העצים; על גבעה במחצית הדרך לצומת – קבוצת אשלים שבקרבתה הוקם בימי המלחמה העולמית הראשונה מחנה צבאי עות’מאני ששרידים ממנו נותרו בשטח עד לא מזמן. משמאלו – על רכס הכורכר השלישי הבולם את הראות מערבה – מבני נווה אשכול, המועצה האזורית וקיבוץ מגן. בעמק שבין הרכסים הרביעי והחמישי עבר, במלחמת העולם הראשונה, סעיף של מסילת הרכבת הבריטית רפיח-באר שבע, ועד לפני שנים אחדות ניתן היה לזהות שרידים ממסלולו.
- מבט לדרום-מערב: קרוב למרגלות התל – עץ שיטה סוככנית יבש, שבע-ימים ועלילות, משולב בנטיעות חדשות הנראות כהכנה לפארק-זוטא; לכל רוחב האופק מיתמרים עצי השדרות של כביש 222 (צומת גבולות – צומת משאבים). עדות אישית: לפני נטיעת השדרות, ניתן היה לראות – בשעות אחר הצהרים – את הר אל עמר (קצה הרכס של ג’בל הילאל) במרחק של כ-50 ק”מ, בצפון סיני.
- מבט לדרום-מזרח: קילומטר וחצי מהתל מתחילות להשתרע החורשות שניטעו על חורבות הכפרים העות’מאניים סַוַּאוִּין ורוּאֶבְּיֶה (= אל-ח’וּדְרִי בשמו המקורי). במרחק ושמאלה – הרפתות והמפעל שבמזרח קיבוץ צאלים, אפיק נחל בשור ה”מיוער” בעצי אשל ולידו מאגר-מים, מטעי חוחובה והגבעה המכוּנָה תל טוּיֵיל – היא “גבעת המטווחים” אשר בשולי מחנה צאלים; עוד שמאלה, בהמשך המישור המעובד, בולטת שדירת העצים לאורך כביש אורים-צאלים (234), על-ידה עוד מאגר אחד ומאחוריו – חווה חקלאית.
- מבט לצפון-מזרח: באופק – בסיס חיל האוויר בחצרים (כ-10 ק”מ) מימין; השכונות הדרום-מערביות של העיר באר שבע, ושכונת רמות על מורדותיו הדרום-מערביות של רכס דרום הרי חברון (מרחק ממוצע של כ-30 ק”מ בקו אווירי מתל שרוחן). עוד שמאלה – מתחתינו, מעֵבֶר לאפיק הנחל – שרידי אפיק קדום ומזרחה לו שרידי מחנה צבא רומי מבוצר (וראו באתר זה את הפוסט “הקיסר הדרינוס שחיק עצמות”); מימינו, בינו לבין אפיק הנחל – שרידי אתר מהמאה ה-11 לפני הספירה וסמוך אליו קבוצת כבשנים מהתקופה הרומית. מבט שמאלה – עיקול הנחל, ובסבך שלו מסתתרת באר שרוחן. מעל העיקול- קיבוץ אורים (כ-4 ק”מ) ומאחוריו העיר אופקים (כ-10 ק”מ); בין אורים ואופקים – רכס גבעות נמוך; אלה מכוּנות “גבעות מצילות”, שהן קצהו המערבי של קפל הקרקע המפריד בין אגני הניקוז של הנחלים גרר ובשור. משמאל ומאחור – העיר רהט (בראוּת טובה, כ-30 ק”מ). עוד שמאלה, על קו הרקיע – העיר נתיבות (כ-20 ק”מ), על הרכס המפריד בין אגן הניקוז של נחל גרר לזה של נחל שקמה.
בין תצפית ד’ לתצפית א’ – החורשות של פארק אשכול (כ-3 ק”מ) וכביש 241 על רקע פרדסי הבשור וחצר “אל היען”, ולידו מיתמרות האנטנות של תחנת-שאיבה של מוביל המים הארצי על קו הצינור שמסתיים במצפה רמון.
בימים בהירים במיוחד, בשעות אחר הצהרים, ניתן להבחין באופק של תצפית ג’ ברכס של הר קרן (כ-40 ק”מ); ועוד עניין מסקרן: מתל שרוחן קשה מאוד להבחין, ללא משקפת טובה, בתל אבו-הוּרֵירה (= תל הרוֹר), המצוי בגדת נחל גרר דרומית לנתיבות – אך מתל הרור, תל שרוחן נראה ברור למדי!
יש לציין כי עקב מעמדו הגיאוגרפי יוצא הדופן של התל, הקים עליו הצוות, שתכנן את דרך הבשור, מגדל תצפית (בדומה למגדל בבאר צאלים) שהגדיל בהרבה את טווח התצפיות; משום-מה, מישהו – כנראה מרשות הטבע והגנים – הסיר את המגדל והעביר אותו לפארק אשכול… התל הקרוב אל שרוחן הוא תל גמה ( רק 11.5 ק”מ צפונית ממנו), אך ביניהם חוצצת שלוחה של הרכס השלישי (וראו לעיל) שבראשה שרידי קבר שייח’ (וראו באתר זה את הפוסט “דרישת שלום מצבא מצרים“) ורק משם נראים שני התִּלים יחדיו.
דן גזית, 15.3.21
המון שנים לא ביקרתי שם. עשית לי חשק לבוא שוב עם “מדריך התצפיות” שהכנת.
אחרי המלחמה…