“אין חיה כזאת!”

“אין חיה כזאת!”

(הכריז הילד המופתע כשראה לראשונה ג’ירפה)

 

     הפעם אציג לכם מקום שיסחוט מפיכם את הקריאה שבכותרת ממעל. אדגיש מראש שהשטח הוא צה”לי ונדרש אישור כניסה אליו, הגישה רק ברכב 4X4 גבוה (ועדיף יותר מאחד) והנוהג בו מיומן בנהיגה בחול – אך כל המאמצים כדאיים…

     כ-5 ק”מ אחרי מחנה צאלים – לכיוון רביבים – לפני חורשת האקליפטוסים שמימין לכביש, יש לרדת ממנו ימינה, לעלות לגבעה ומיד נשקף אליכם מדרום-מערב רכס הר קרן. מטרתכם לשמור במגמה זאת כ-16 ק”מ (בקו אוויר!) על מסלול ברור העובר בראש הרכס לאורכו, כאשר מימינכם תמיד נשקפות שלוחות הרריות אל ים החולות המדהים וביניהן עמקים תלולים (אשר שניים מהם, דווקא רדודים, תחצו בדרככם). לקראת סוף הדרך תעקפו מימין (או תחצו באמצע) סוללת-עפר צה”לית גבוהה. עלו כקילומטר וחצי לעבר צומת שבילים (*), פנו ימינה בצומת ליד שרידי טומולוס (גל-אבנים קדום, אולי שרידי קבר) ועצרו אחרי כ-200 מטר. אתם בנ”צ 0472 – 1035. קחו כובע+מים, נעלו את המכונית ועתה – לפלאים.

     המדרון המתון לדרום יוביל אתכם תוך שתי דקות לנקודת תצפית מדהימה (“וָאוּ, וָאוּ, וָּאוּ…”), מצפור על קניון בשכבת חול נוקשֶה קדום (בן כעשרים אלף שנים, מתקופת הקרחון העולמי האחרון). ארצנו היתה שרויה אז באזור היבש שבשולי הקרחון וחוותה הרבה חול נודד באווירהּ. החול הצטבר בעמק הזה וכשחזרו הגשמים – זה מה שקרה… אל תתעלמו מהדרך היורדת מימין – בקרוב אולי תרדו בה – והטילו גם מבט על ההר שברקע שבראשו אנטנות: זהו שיא הר קרן, 370 מ’ מעל לפני הים.

     לידכם משמאל – עוד טומולוס, מרשים יותר מקודמו, ביחוד כאשר תדעו את גילם – כארבעת אלפים שנה! אחרי שתוסדר נשימתכם חזרו לאורך מדרגת המצוק שמשמאל במעלה המדרון ולאורך שוליו ותתקלו בריכוזים של שברי-צור כהים: אלה תחנות-עבודה של האדם הקדמון שייצר בהם כלי-צור לשימושו. אפשר אפילו לדמיין היכן ישב הַמְּסַתֵּת.

     במחצית הדרך בחזרה לרכב – פנו שמאלה (מערבה), נסו לאתר באמצע המדרון תעלה רדודה הכרוייה בשיפוע קל מערבה; אם תצעדו לאורך התעלה – לאחר כ-200 מטר יתברר לכם שהיא אמורה לאסוף מי-גשמים היורדים על המדרון שמעליה ולמלא בריכה (מעבר לדרך). מעל שולי הבריכה – כדורי-צור ענקיים, מעל למטר קוטרם, קבורים בקרקע (שרידי שכבת הצור הטבעית). מבט לעמק ימינה – אשל כביר (נקודת-צל נדירה!)  ושרידי חקלאות (סכרים בערוצים), אולי השרידים בשטח שייכים לבדווים שגידלו כאן אוֹפְּיוּם עד שנות ה-60 של המאה הקודמת.

    

קניון החול , צילום: דב אשרוב

 

     אחרי שנרגעתם (ושתיתם), סעו  בדרך מערבה; אחרי כ-500 מ’ תראו מימין קניון נוסף – אבל בחיתוליו: קצר ורדוד, וכנראה ללא עתיד…הדרך חוצה שרידי בנייה צפופים מהתקופה הביזנטית (מעניין למה הם השקיעו שם אז) כשברקע מימין מחצבה גדולה – וגולשים שמאלה בתלילות ושוב שמאלה, עוברים ליד בור-מים מעניין (משמאל לדרך) עם אמת-מים המובילה אליו (כדאי לעצור ולראות). עיקול רחב ימינה יוביל אתכם לאורך הקניון (זוכרים? ראינו את הדרך קודם מהמצפור). כאן צריך להיזהר מפני התחתרות ערוצים מהקניון אל הדרך.

     אחרי כקילומטר פוגשים בדרך המקבילה לרכס הר קרן בשולי החולות; פונים בצומת שמאלה (דרומה), ועוד כקילומטר יוביל אתכם לשולי “הר-געש” קטן ובהיר: זהו כבשן-סיד ענקי, כנראה מהמאה השביעית או השמינית לספירה (אחד מכמה שיש באזור ואמנון ליבנה, הוא בּוּצִי מרביבים, סקר אותם). התופעה הזאת מעוררת שתי שאלות – למה דווקא אז היו צריכים כל-כך הרבה סיד ומהיכן השיגו כמויות אדירות כאלה של חומר-בעירה במדבר הזה? הארכיאולוג זאב מֶשֶׁל הציע שהובילו לכאן פחם-אבן מהמכרות בג’בל מע’ארה , כ-80 ק”מ לדרום-מערב; עד שיחפרו ויבדקו – לא נדע.

     מעל לכבשן, במעלה המדרון, חצבו את אבני הגיר לכבשן ושם גם פָּלוּ מתוכן את הצור, המופיע ערמות-ערמות מתחת למחצבה; ומעל המחצבה (אם יש לכם עדיין כוח לטפס דקה) – הפתעה! ציורי-סלע צפופים על “לוח-מודעות” מדברי. לא ידוע לי אם הם נחקרו, אך נראה לי שרוב החריטות הם של וַּסְםְ, “לוגו” של שבטים ומטות בדווים.

     ועתה שוב הפתעה: ניתן בקלות לחזור צפונה בדרך הסרגל שאתם מצויים בהּ! (אבל הזהרה: היא כוללת כמה קטעי-חול עמוק, אתגר לנהגים).

                                                                  דן גזית

(*) חשוב: מנקודה זאת ודרומה אין אפשרות להמשיך (ענייני צבא). החזרה היא צפונה (ולא כדאי להתחכם…). 

 

פורסם לראשונה ב “ככה-זה, גיליון 149”

השארת תגובה