כל הפוסטים בבדואים

אושפיז – מלה ממקור פרסי, כנראה, שעברה לארמית ומשם ללטינית כ-hospes   שפרושהּ מלונאי = מפעיל מְלון-אורחים. ממנה התגלגלו הוסטל, הוספיטל

במהלך המחצית השנייה של המאה העשרים, בצעתי סריקה ארכיאולוגית רגלית בשטח נרחב בתחומי חבל הבשור התחתי: בשתי מפות-סקר (מפת אורים

מאמר מאת דן גזית . תדפיס מתוך: “ירושלים וארץ ישראל ספר אריה קינדלר ” תהליכי התיישבות בחבל הבשור בימי השולטן

(לזכרן של 10 “תחנות משטרה” מתקופת המנדט בנגב) עם תום המלחמה העולמית הראשונה וסילוק האימפריה העות’מאנית מארץ ישראל, נולד באדמיניסטרציה

המאורע שידובר בו כאן ארע באביב של שנת 2000. בעת ההיא עסקתי בכמה עניינים וביניהם ב”עבודת-חוץ” אצל רשות העתיקות כקבלן

הקדמה מטרת המאמר היא לזרוע אור על פן ייחודי בתולדות חידוש יישוב הקבע בצפון הנגב בשלהי התקופה העות’מאנית, והוא –

קברי שיח’ – וּלי – חאג’ – נבּי ועצים מקודשים אסלאמיים שנוסדו בשלהי התקופה העות’מאנית ובתקופת המנדט והתמסדו בחבל הבשור הרשימה

(הכריז הילד המופתע כשראה לראשונה ג’ירפה)      הפעם אציג לכם מקום שיסחוט מפיכם את הקריאה שבכותרת ממעל. אדגיש מראש שהשטח

(סיפור הצלת באר-אנטיליה מהרס – סיכום ביניים) על גדתו השמאלית של נחל בשור, דרומית לקיבוץ רעים, שכן בעבר כפר קטן