(ונתגלו בארכיאולוגיה של חבל הבשור התחתי)
אֶל מה בסך-הכל שואף בן-אנוש? -ששמו ינון לעד! ומה יפעל בן-אנוש כדי להנציח את שמו? יקים מבני-פאר ואנדרטאות, יכבוש ארצות וידכא עמים; ימים ינקוֹפוּ, כל מפעלותיו יעלמו ואך חרס דל בשולי-אשפתות שעליו כתוב “פלוני אלמוני” יִוָּתֵר לעולמים, כדברי הומרוס ב”איליאדה”: “עצמותיך תתפוררנה לאבק, את האבק תישא הרוח ורק שמך יהדהד לנצח”.
השם הפרטי הקדום ביותר שנתגלה עד-כה באזורנו שייך לפקיד מצרי, היום כבן 5200 שנה, שנמצא טבוע בגוש-טין שחָתַם צרור (“פְּלוֹמְבָּה”) בחפירות עין-בשור שבפארק אשכול (“ככה זה” 15). שמו, הכתוב בפרוטו-הירוגליפים, היה כָּא-כָּא (“כא” הוא חלק האישיות המייצג מחשבות ומוסר במצרים העתיקה) והוא שרת במנגנון הכלכלי הממלכתי המצרי בדרום כנען.
אלפיים שנה מאוחר יותר נפגשנו עם אישיות כנענית שחיה על גדת נחל בשור בכפר קטן, בין התלים שרוחן וגמה (קֻבּוּר אל-וַּלָיְדֶה, “ככה זה” 3). שמו היה אָיֵאֶל בֵּן שֵׁמְפָּעַל ובזכות “קבלה” על שמו (בעבור מסים בעין או כבשים), החרוטה על חרס בכתב פרוטו-כנעני, נכנס ל”רשומות” המקומיות.
חלפו כמה מאות שנים והנה צץ השם העברי הראשון – חיים (ולראשונה במקורותינו). הוא חרוט בעברית (“לחימ” = של חיים, שייך לחיים) על חותם-חרפושית בסגנון מצרי (אך בייצור מקומי) שנמצא בחפירות תל שרוחן (“ככה זה” 5). החיים ההוא היה שובב גדול ודאג שבחותם יופיע גם הסימן המצרי “עַנְחְ'” שפירושו בעברית “חיים” – כסגולה לחיים כפולים…
הויכוח על מקורהּ של אוכלוסיה זרה ששהתה באזורנו במאה ה-8 לפנה”ס עדיין לא הוכרע; יש הטוענים שהוגלתה לכאן ממערב אירן על-ידי האשורים ויש האומרים כי היא מצאצאי הפלישתים. העובדה היא כי רשימת שמות זרים, הכתובה על חרסים באותיות הדומות לעבריות, נמצאה בתל גמה ועוררה התרגשות מסוימת – ונראה אתכם לנוכח הכנופיה: הרש, כש, אדנש, שגש, שמש, ח’מש, פפש, טי’, כליטבש… טוב, לא נשכח אתכם…
מהמאה הרביעית לפנה”ס ואילך נותרו לנו שמות פרטיים לא-מעטים הכתובים ביוונית, בִּדְּיוֹ אדום, על חרסים (קבלות? תור לקופת חולים? הימורים?) שנלקטו במקומות שונים באזור ומצויים בידי אספנים פרטיים. לצערנו הם עדיין לא פוענחו.
שפע רב של שמות פרטיים מגיע מהמאות 7-5 לספירה (התקופה הביזנטית) עקב הגידול הדרמטי באוכלוסיית האזור ועמידוּת החומר בו הם טבועים – פסיפסים ומצבות-קבורה. ריבוי השמות (מעל למאה!) מאפשר זיהוי של אוכלוסיות שונות על פי הדת והמוצא, ודוגמאות להלן:
שמות נבאטיים: עַבְּתָאלוֹס, אִישׁוֹ, אַזוֹנָיְנָה.
שמות ערביים לא-נבאטיים: זִיאָד, אַסַאד, סָעִיד.
שמות יווניים ורומיים: מַקֶדוֹנְיוּס, פָּטְרִיקְיוּס, תֵיאוֹדוֹרוֹס.
שמות מקראיים-נוצרים: יוֹחָנַן, זַכַּרִיָה, אֶלְיַאס.
שמות נוצריים אחרים: נֶסטוֹרְיוּס, קוֹמִיס, פֶּטְרוּס.
שמות עבריים (רק שניים, ברצפת מעון): תַמָּה, יְהוּדָה.
מתקופה זאת קיימת קבוצת שמות מרתקת במיוחד, ובהּ שם האב ערבי-פָּגָנִי ושם הבן נוצרי, למשל סְטֶפַנוֹס בן עַבְּדְאַללָה (אללה כאֵל קְדַם-אִסְלאמי) והיא מדגימה תהליך היסטורי של התנצרות ערבים בצפון הנגב. שמות בני-כִּלְאַיִם כאלה נמצאו ברחבי הנגב גם בקרבת חבל הבשור, למשל בניצנה.
בין קיבוץ צאלים לבין חוות היענים מצאתי מדליון-כסף שנטבע בבגדד בימי הח’ליף העבאסי אלמֻקְתַאדֶר בִִּאלְלָה גַ’עְפַר (932-908) והנושא עליו את שמו. המדליון שימש הן כשי המוענק לנתינים בעת פסטיבלים והן כמטבע עובר לסוחר; בצידו האחד מתואר פר רובץ ובשני – פרש חמוש. הנה עוד שם מעניין…
מֻחָמַד סַלְמָאן א(ל)תַּרַאבִּין חרט את שמו בערבית ואת השנה – 1163 (לספירה האִסְלָאמית =שנת 1750) על אחת מהאבנים שלאחר מכן שימשה כבסיס לעמוד-עץ בחורבה (חִ’רְבֶּת בַּקַרָה) ליד מאגר נירים. לחרוטת הזאת (הכוללת תאריך!) חשיבות היסטורית כי בהּ נזכר לראשונה מַטֶּה התראבין בכתובים.
ואחרון-אחרון חביב הוא L.D. MckENZIE מניו-זילנד (NZ) , פרש ב”חיל המשלוח המצרי” (האנז”ק) ששהה עם יחידתו בחורבת חשׂיף (כ-4 ק”מ מדרום לאופקים), בהמתנה לקראת ההסתערות לכיבוש באר שבע מידי העות’מאנים בשלהי אוקטובר 1917. בזמנו הפנוי הוא חרט את שמו, שם ארצו ומספרו האישי על קיר סמוך של מחצבה קדומה. נציגי העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל בדקו ומצאו כי הפרש הנזכר לעיל חזר בתום המלחמה הביתה בשלום!
ומה ישאר אחרינו?…
דן גזית
– לכל השמות הקדומים היתה משמעות;
– קשה להתייחס לרמת התפוצה של ידיעת קרוא וכתוב באוכלוסיה לפי כמות השמות הפרטיים שנמצאו בתקופות השונות; הרי מקובל כי המלה הראשונה שלומדים לכתוב היא השם הפרטי, אבל מכאן והלאה – אלוהים גדול…
– חלק מהניקוד שלי הוא משוער.
פורסם לראשונה ב “ככה זה, גיליון-95”
כאז, כן היום, אני מניחה שגם שמות פרטיים היו להם השפעה, והם לא בהכרח מעידים על מקור בעליהם.