נתיבי הסחר המדברי בחבל הבשור התחתי
מבין כל מסלולי השיירות שחצו בעבר את חבל הבשור (וראו ב“ככה זה” 9 ), נתיבי הסחר המדברי – שמוצאם לים היה במעגניהּ של עזה וסביבתהּ – היו הוותיקים ביותר. מאז שֶׁבֻּיַּת הגמל והפך ל”רכב 4×4″ חוצה-מדבריות, אֵי-אז באלף השני לפנה”ס, הִדְהֵדוּ במרחבי חבל הבשור “שירי-צלצל גמלת” בארבעה-חמישה נתיבים מתכנסים. מקורם של רוב הנתיבים הללו היה בחבלי-ארץ באסיה ובקרן-אפריקה הנושקים למפרץ עָדֶן והסיעו בהם בעיקר שְׂרָף של עצי-בושם (מור ולבונה) וזהב, אך היו גם מסלולי-סחר ארוכים יותר – מהמפרץ הפרסי (פנינים), מהודו (אריגים ואבני-חן) ומדרום-מזרח אסיה (פלפל וקינמון). לכאורה, משתמע מרשימת הסחורות כי רק במותרות ו”סמים וּבְשָׂמִים” עסקינן – אך לא-היא: “שְאר העולם” שִׁוַּע לטוּבִין טרוֹפִּיִים אלה, שהובלו בספינות מחופי עזה לנמלי דרום אירופה ומשם הלאה צפונה; חפצי היְקָר שמשו להפגנת עוצמה וכאמצעי-תשלום, התבלינים היו חיוניים בשימור המזון והשרפים – לתברואה ולחיטוי האוויר, למגוון תרופות ולפולחן.
על כל אלה שילמה אירופה בענבר מהים הצפוני, במתכות (כסף, עופרת, בדיל וארסן) ובמוצריהן, במוצרי-כוורת, בתכשיטים, בפַּרְווֹת ובעורות, בעבדים ושְפָחות ובדגים משומרים (מלוחים, כבושים, מעושנים, מיובשים) מאגן הים התיכון ומהים הצפוני (בַּקָלָה).
נתיבי הסחר המדברי (שהפכו בימינו למותג תיירותי בשם “דרך הבשמים”) פעלו ברמות שונות ובמסלולים משתנים עד למאות ה-16-15; בימים ההם, המעצמות הימיות (סין, פורטוגל, הולנד וספרד) פיתחו לשיא את הצִיִּים שחבקו זרועות עולם ושברו את מונופול האוֹרְחוֹת.
ובעניין השיירות: אל יהא קל הדבר בעיניכם לארגן אורחה המונָה עשרות, מאות ולפעמים גם אלפי גמלים: המסע ארך, לעיתים, שבועות רבים וצריך – בלוגיסטיקה מתוחכמת – לדאוג לגמלים בריאים ולמזונם, למורי-דרך, לגַמָּלִים מקצועיים, למשמר חמוש, למסלול מתאים, לאמצעי-תשלום לדרך עבור מזון, מים, עצים לבישול, ולשלמונים לשודדי-דרכים, למוכסים, לשֵיח’ים תקיפים ולמושלים חמדנים; חובה גם לארגן סחורה בנקודת המוצא כדי שהתנועה ליעד לא תהיה “על ריק”. מה הפלא, אפוא, שהסחורה הייתה כה יקרה ושרק שליטים או סוחרים עתירי-ממון עסקו במימון שיירות-מדבר ?
מאחר ובחבל הבשור אין מכשולים טופוגרפיים היכולים לתעל את נתיבי השיירות, קשה לזהותם אל-נכון אך שתי הנחות מלוות אותנו בניסיון איתור הנתיבים: האחת – למיקום מקורות-המים הייתה השפעה על המסלול, והשנייה – למסלולים הייתה השפעה על מארג הישוב בחבל הבשור. נראה שלצידי הדרכים התפתחו ישובים שסיפקו שירותים לשיירות תמורת תשלום וקווי הישובים הללו מסגירים את המסלולים. אך לא רק מטּוּבָם השפיעו נתיבי הסחר המדברי: הם הביאו אתם מהמזרח את המלריה, הכולירה, הדֶּבֶר והאבעבועות השחורות, שחיסלו – בין השאר – כשליש מאוכלוסיית אירופה בימי הביניים.
בחפירות הארכיאולוגיות בתל גמה נתגלו כמויות יוצאות-דופן של עצמות גמלים בוגרים. חלק מהחופרים משערים כי באתר זה, ששימש כתחנת הדרכים הראשונה לשיירות שיצאו מעזה המדברהּ, הוצאו לשחיטה גמלים פגועים שהיה ברור כי לא יעמדו בתלאות לאחר מבחן-הדרך הקצר; באתר נמצאו גם חפצים מדרום ערב, רמז למסלולי המסחר.
בשנת 2007 הוכרזו “דרך הבשמים” (נתיב הסחר המדברי שעבר לאורך נחל נקרות) ואתרים לאורכה (עבדת, חלוצה) כ”אתרי מורשת עולמית” על-ידי אונסק”ו ועקב כך נתקבלו תקציבים לשימור הדרך ואתריהּ.
דן גזית
* מתוך: “הוֹי, אַרְצִי! מוֹלַדְתִּי!” מאת שאול טשרניחובסקי (1933); גמלת – אורחת גמלים.
פורסם לראשונה ב “ככה זה, גיליון-68”
[…] (כלומר, הביא לו הכנסות לא-רעות…): את האזור חצו שתי דרכים בין-לאומיות הומות ועתירות פרנסה – דרך הצליינות הנוצרית דרומה לסנטה קתרינה שבדרום סיני, […]