א ב א
אבא אברהם – נולד בשנת 1911 בקֶרְץ’ שבחצי האי קְרים, השוכנת במיצר-הים בין הים השחור ומפרץ אַזוֹב. העיר הקטנה קרץ’ נטועה בצומת דרכים בין-לאומי הומה, שניקז אליו יוונים ותורכים, טטרים ומונגולים, קווקזים וטורקמנים, קוזקים ורוסים, יהודים וקראים – ושנות ילדותו הראשונות עברו בנוף האנושי המעניין הזה. בן חמש – כבר רצה ללמוד בבית הספר: את לִבּו משכו המדים הנאים של התלמידים… בעזרת הפרוטקציה של אחיו הגדול יששכר-סשה זכה להכנס לכתה א’ לאחר שעמד יפה בבחינות ברוסית ובמתימטיקה שערך לו המנהל.
הילדות המאושרת נקטעה בשנת 1917, כאשר מהפכת אוקטובר גררה בעקבותיה קרבות קשים בין ה”אדומים” וה”לבנים” ופלישת הצבא הגרמני לקרים. המלחמות הביאו שנים של מצוקה ורעב. סשה אז כבר עבד באיסטנבול ושלח משם כסף לפרנסת המשפחה, עד שהחליטה להצטרף אליו. במהלך המסע המפרך לאורך חופי הים השחור נפטרו האב אשר והאחות פרידה ממחלת הטיפוס ונטמנו אי-שם בסביבת בַּטוּמִי. האם חיה-שרה עם אברהם ושתי אחיותיו, דורה ופניה, הגיעו כל עוד רוחם בם ובחוסר-כל לאיסטנבול, שם שהו חודשים רבים. בתקופה זאת למד אברהם ב”אוניברסיטה של החיים” על מדרגות הדואר המרכזי – משנורר בולי-דואר מקהל הלקוחות, מבסס בזאת את ראשיתו של אוסף הבולים המפורסם שלו ורוכש שליטה בסיסית בלשון התורכית.
המשפחה נוחתת בשנת 1922 בפלסטינה, במושבה רחובות (שם ניהל סשה את היקב), ואבא למד בבית הספר היסודי במקום, כאשר אחרי שעות הלימודים עסק, יחד עם שאר בני המשפחה, ב”השלמת הכנסה”: גידול טבק ואיסוף ביצי עופות מתוך הקינים בשכר עבור הזיאולוג ישראל אהרוני. עם סיום הלימודים החל לעבוד כעוזר-מודד במשרד המהנדס עמנואל טיינר ברחובות ובערבים הדריך בשבט הצופים המקומי; אז גם כינה את עצמו בשם העברי “גוש-חוצב”. במסגרת נדודי המודדים ברחבי הארץ הגיע לחדרה, נשבה בקסמי רבקה קולודני (וגם היא נשבתה בקסמו: מה עוד שהיה לו “פְּרַייוֶט” – מכונית פורד מודל 1932 – חפץ נדיר בזמן ההוא).
אבא עבר לחדרה ועבד במקצועו במשרד המודד עמנואל רֶר, שותפות שנמשכה כ-35 שנה, ובעקבותיה למד מה”יֶקֶה” לדבר גרמנית שוטפת. בשנות השפל במקצוע עבד אבא במקביל כנוטר-“גָפיר” במשטרה הממונעת בטנדרים המפורסמים – ומשם כבר קצרה היתה הדרך לפעילות ב”הגנה”. במסגרת המחתרתית של ה”הגנה” הדריך בחשאי בשבתות בנושאי שדאות ונשק בשדות ובפרדסים שסביב חדרה, ואף רכש אקדח (“בלתי ליגלי”). בנובמבר 1945 השתתף, יחד עם חניכיו ב”הגנה”, בפעולת ההתנגדות ההמונית למצור שהטילו הבריטים על גבעת-חיים. בתקופת מלחמת העולם השנייה עבד ב-R.E. – “המהנדסים המלכותיים”, כאזרח עובד הצבא, ואז גם שיפר לעילא את ידיעותיו באנגלית ובערבית מדוברת שכבר ידע קודם. עם פרוץ המאורעות לפני מלחמת העצמאות, היה אבא שותף באירגון השמירה האזורית סביב חדרה ואחר-כך גוייס לצה”ל , עסק בחיול מגוייסים והשתתף בקרב הלילי לכיבוש הכפר זֵיתא שממזרח לחדרה.
מאז הנישואים גרה המשפחה בדירות שכורות, עד שאבא החל להשקיע את חסכונותיו בקניית דירת שיכון צנוע, שאליו עברנו בשנת 1946. עם מעברנו לשם הקים אבא בחצר לול-עופות, שובך-יונים ומטע עצי-פרי. בשנת 1950 פרצה בארץ מגיפת שיתוק הילדים, ואבא היה יושב בלילות עם ד”ר סטרחובסקי שעסק במחקר סטטיסטי של התפשטות המחלה – והיה משרטט טבלאות על גבי טבלאות עבורו.
אבא אהב בעלי חיים: בילדותו גידל חתולים ובסַבָּאותו טיפח כלבים. אבא הצטיין תמיד בתבונת-כפיים ובעזרת כלי עבודה פשוטים היה מאלתר “פטנטים” למשרד ולבית. עמנואל רר, בספרו האוטוביוגרפי, כתב: “אברהם שלי היה מאד מוכשר לכל העבודות הטכניות והיה כמעט גאוני בכל עבודות המדידה”. בעבודת המדידות בשדה, אבא ראה תמיד מעבר ל”ניביליר” ול”לַאטַה” ובשובו הביתה בערב היה שולה מכיסו מטבעות עתיקים וכלי-צור שליקט בשטח. אבא אהב לחרוז חרוזים והיה משעשע בהם בפגישות-רעים ובמסיבות.
בשנות ה-50, נעוריו הקשים החלו לתת את אותותיהם בבריאותו, אך לא האיטו את הקצב: בלילות עסק בלימודים אקסטרניים להסמכתו כמודד מוסמך וכשסיים את הבחינות בהצלחה פתח משרד מדידות עצמאי והכשיר צוות מודדים טירון שהיום כבר בניהם נושאים את הדגל. במשך השנים, ניהל משרדו ברמה כמעט את כל מדידות הקרקע בחבל הארץ שבין עתלית לרמלה והתמחה גם בתכנון תשתיות למפעלי פיתוח שונים, כולל מאגרי-מים. עם כל עיסוקיו, במשך כל השנים נשא בעול הדאגה גם לאמו ולאחיותיו.
מותה של אמא כמעט ושבר אותו לרסיסים, אך האחריות למשרד ולמשפחות שהיו תלויות בו החזיקו את ראשו מעל המים וכפו עליו את המשך הרוטינה של החיים, עד שנקלט במשפחת רוזוב.
בתקופה זאת, מימש את מומחיותו המקצועית גם בהוראת מדידות במכללת רופין ובשמשו כ”עד-מומחה” במשפטים בענייני קרקעות בבית-משפט-השלום בנתניה. כשהגיע לגבורות, עוד התנדב בלילות למשמר האזרחי (חמוש באקדח שקיבל בצעירותו שי מאחיו) וכמו שאמר לנו פעם – אני חושב שבקרוב אצא לפנסיה: אעבוד רק 8 שעות ביום במקום 12…
אבא, יצאת סוף-סוף לפנסיה, שְֹבע ימים ומעשים. נוח בשלום על משכבך.
דן. 12.5.03
מרגש ללמוד על סבא דברים חדשים. אין ספק שהיה איש מעש, ולא פחות – איש רוח, שהשאיר אחריו בשבילי הרבה זכרונות טובים.