(האם הארכיאולוגיה של חבל הבשור מעורבת בויכוח על ראשית האומה?)
בראשית שנות ה-80 של המאה הכ’ נפל דבר בקהילת הארכיאולוגים בישראל: קבוצת חוקרים מאוניברסיטת תל אביב פרסמה בציבור את דעתהּ על התפיסה ההיסטורית של המקרא וגם קראה תיגר על לוחות הזמנים (הכרונולוגיה) שלו בהקשר לתולדות ראשית האומה. הפרסומים האלה – שעדיין מתחדשים לבקרים – עוררו מהומה-רבתי באקדמיה ומחוצה לה: לראשונה העזו חוקרים ישראלים להסכים בפומבי עם מחקרים של “גויים” מזה דורות ועוד להוסיף עליהם; מילא נוכרים, אבל שאנו בעצמנו נפקפק באמיתות כתבי הקודש שלנו ?!…
בניגוד למחקרים בחו”ל שנסמכו בעיקר על ניתוח הטקסט המקראי, תיאוריית “קבוצת המורדים” שלנו נבנתה על סמך הערכה של ממצאים ארכיאולוגיים; אחת מטענותיהם הבסיסיות מאחרת בכמאה שנים את עלייתן של ממלכות יהודה וישראל על במת ההיסטוריה (להמחשה, מ”ימי שלמה” ל”ימי אחאב”). זה המקום להזכיר כי הארכיאולוגים מתארכים את ממצאיהם בעיקר על-פי כלי החרס, המהווים מודד אובייקטיבי מאז ימי פיטרי מיודענו.
וכאן אזורנו נכנס לתמונה: בשנת 1995 השלמתי מחקר (במסגרת עבודה לתואר שני) שמיין וניתח את הקירמיקה משִכבה 8 בתל שׂרע שבנחל גרר– שִכבה ארכיאולוגית מוגדרת היטב בת המחצית השניה של המאה הי”א לפני הספירה (“תקופת הברזל א2”). היה זה מקבץ של כמה אלפי חרסים שניתן היה – עקב החפירה הארכיאולוגית המוקפדת (החופר א’ אורן) – לשבץ אותם במתווה כרונולוגי-יחסי (כלומר, מה קָדַם לְמה). במהלך המחקר, שנמשך שנים אחדות, בניתי “סולם קֵירָמִי” בן ארבעה שלבים שעליהם “תליתי” כמחצית מתוך כ-30 ישובים זעירים חד-תקופתיים (“חצרים”) שנוסדו באותה התקופה ברחבי חבל הבשור התחתי. בשיטה זאת זיהיתי את הכרונולוגיה הפנימית שלהם – סדר ייסודם ונטישתם – והֶעֱרכתי בכ-60 שנה בסך הכל את משך החיים של גל ההתנחלות הזה על כל שלביו.
לקראת סיכום המחקר – בשלב ההשוואות לאתרים אחרים* – התברר לי להפתעתי, כי חלק מכלי החרס משכבה 8 בתל שרע ומה”חצרים” (בני המאה הי”א, כזכור) הוגדרו בדוּחַ של חפירה מודרנית סמוכה (=אשדוד) כבני המאה הי”ב, על סמך “היקשים היסטוריים” (גלי ההתנחלות הפלישתית, שלטון מצרי); במלים אחרות – גם כאן, אצלנו, “מצעירה” הארכיאולוגיה את ההיסטוריה בכ-100 שנה ומתחברת להפליא עם טיעוני ה”מורדים” מתל אביב…
וכך נקלעתי, שלא מרצוני, לשדה המוקשים המזעזע את אמות הסִּפִּים של הארכיאולוגיה בישראל מזה דור והמַשְרֶה על חקר המקרא ותולדות עם ישראל ועל התפיסה האקדמית של החוגים לארכיאולוגיה באוניברסיטאות השונות (הכל פוליטיקה, כבר אמרנו ?…).
דן גזית
* ההשוואות נעשו לאתרים שנחפרו בחפירה ארכיאולוגית מודרנית ושתוצאותיהּ פורסמו: תל אשדוד,(החופר מ’ דותן), תל קסילה (היום ברמת אביב: החופר ע’ מזר), אתר נחל עשן (היום בבאר שבע: החופר ח’ בר-זיו), תל באר שבע (החופר אהרוני), אתר נחל יתיר (מצפון מזרח לבאר שבע: החופר י’ גוברין) ו-11 אתרים בצפון הר הנגב (החופר ר’ כהן).
פורסם לראשונה ב “ככה זה , גיליון-35”