(מיומנו של מדריך-טיולים ותיק)
בוקר טוב לכל יושבי האוטובוס וברוכים הבאים לחבל הבשור התחתי! איני צריך להציג את עצמי – כבר עשו זאת ולכן נתחיל ישר בהסברים: שומעים היטב מאחור? – יופי. יצאנו מגבולות ואנו חולפים במישורי הבשור – שימו-לב לחקלאות המקומית המיוחדת – – – שאלתְךָ במקום: סוללות העפר סביב החלקות והחממות הוערמו כדי להקשות על הגנבים – – – לאו-דווקא, גבירתי, ענף הגניבה מפותח אצל שני העמים. – – – אדוני, פעם הייתי עונה לך אחרת אך כיום – כפי שידוע לכולנו – החשש מחפצים מעופפים באוויר ומתפוצצים קיים גם אצלכם, כך שאנו באותה סירה.
נמשיך בסיורנו: אני חש שאתם מתרשמים מניצולו היעיל של השטח לגידולים חקלאיים – – – שאלה טובה, אדוני; כמובן שיש לנו עובדים זרים, בעיקר מתאילנד, אבל לאור מדיניות הממשלה בעניין ההיתרים לייבואם – נצטרך, כנראה, להזדקק לעזרת “מהגרי-עבודה” המגיעים תדיר דרך גבול מצרים – – – שאלה מצוינת: אנו לא משקים במי הכנרת אלא במים מוּשָׁבִים שמקורם בשפכי גוש-דן – – – את צודקת, בִּמְקום שהמדינה תוֹדֶה לנו על השימוש בקולחין – היא קורעת אותנו במחירם בעוד שכמחצית מהמים המטוהרים מוזרמים לים מחוסר צינורות להובלתם דרומה.
והנה הגענו לגן לאומי אשכול, המכוּנה פארק אשכול. רגע, ארד לקֻפָּה לנסות להשיג לכם הנחה בתשלום. – – – שאלה יפה וממש במקומהּ: הגן הזה נולד ביוזמתו של חבר אורים, ג’ו יחזקאל, ששכנע את המועצה האזורית מרחבים (שבשטחהּ נכללו בימים ההם אורים ואזור הפארק) לעזור לו בניקוז הנביעות, בשתילת הדשאים ובנטיעת העצים במובלעת שלא עוּבְּדה כלל עקב טופוגרפיה קשה. בשלב כלשהו נכנסה קק”ל לתמונה ואיך-שהוא נפלט ג’ו מהמערכת; ואז, ניהול הפארק עבר לרשות הטבע והגנים . אין לי תשובה לשאלה אם ג’ו עצמו צריך לשלם בכניסה…
הגענו לראש תל גמה. לאחר שנשימתכם נרגעה מהטיפוס התלול והתבשמתם מהנוף – הנה בפסגת התל, לרגליכם, בור גדול ובו מפולות לבֵנים. כאן נחשפו בחפירות, כמעט בשלמותם, אסם-תבואות מתקופת החשמונאים בקירוב ולצידו מרכז שלטוני אשורי-בבלי (מן המאות השביעית-ששית לפני הספירה) – מבנה-לבנים דו-קומתי שלא נמצא כמוהו מחוץ למסופוטמיה, שָם מקורו – – – כן, הקומה הראשונה, כולל התקרה, נותרה תמימה. – – – כן, אני יודע ומֵצֵר על כך שאצל שכנותינו, ירדן ומצרים, שומרים על עתיקות שכאלה מכל משמר ואילו אצלנו… טוב, לולא היינו “פריפריה”, אולי… – – – כן אדוני, תאמין לי, בהיותי ארכיאולוג המחוז ברָשות העתיקות נלחמתי על שימור החפירה בתל גמה אבל לא היה כל-כך עם מי לדבר…
והנה הגענו למרחבי באר שמע. – – – לא, לא נבקר בחפירות האתר העתיק – – – אַת, גבירתי, במחילה, דורכת לי על היבלות בשאלתך: נכון שכבר כ-20 שנה קבורה שם רצפת פסיפס נפלאה וחשובה מתחת לכיסוי של כ-15 ס”מ חול והיא הולכת ונשחתת, ואכן לא ברור לי מדוע היא אינה מוצגת לציבור; ראי תשובתי בקשר למצרים ולירדן… אבל ברצוני להציג בפניכם מבנה-על מקסים של באר-אנטיליה שנבנה בתקופת המנדט הבריטי. היו כאן 13 בארות כאלה אך נותרו רק 4 כי הן הפריעו לחקלאים בעיבודים ובהשקיה… – – – תבין, אדוני, שחוץ מאשר אוהל-מחאה ליד הבארות – נעשה הכל על-מנת לשמרן אבל לא היה כל גוף שתמך במאבק (“אלה סתם בארות של ערבים”).
נתקדם בכביש צפונה לכיוון אורים – – – אתה צודק, אדוני הנהג, הפיתולים הללו בכביש באמת מיותרים, אך הוא נסלל על-גבי דרך-עפר שחצתה כאן בעיקול מסילת-ברזל צבאית בריטית מימי המלחמה העולמית הראשונה, ב-1917 – ופיתולי הדרך הונצחו באספלט, זכר לימים ההם…
אני שמח שנהניתם וחוויתם סביבה חדשה לכם; גם אני נהניתי בחברתכם – בעיקר משאלותיכם החכמות. אני מאחל לכם נסיעה טובה ובדרככם צפונה קחו טרמפיסטים; וַלא, מירב הסיכויים שהם יאלצו לנסוע באוטובוס בעמידה עד תל אביב – על-אף מאמצים כנים של כל הגורמים לשפר את התחבורה הציבורית אצלנו. חבר-נהג, סע צפונה דרך צומת סעד ולא דרך צאלים-אורים כדי שלא תטבול את הגלגלים ואולי גם את המרכב התחתון בביוב גלמי מחברון שזורם בנחל בשור. לא, עדיין לא בנו לנו גשר. נכון, קיימת תכנית לגשר עוד משנת 1970, אבל אמרתי כבר שאנחנו פריפריה… להתראות!
דן גזית
פורסם לראשונה ב “ככה זה , גיליון-86”
