(ואצלנו גם)
אין כמו סיפורי מטמונים כדי לגרות את הדמיון, בעיקר אם מטמון עתיק מתגלה לציידי-אוצרות. חוקרי העבר מכַנים כ”מטמון” מצבור של חפצי-יְקָר (לאו-דווקא מטבעות) שהוסתר במתכוון כדי שלא יילקח על-ידי זר, בעיקר בארבעה מצבים: בשעת חירום כשצריך להימלט, מתוך כוונה לחזור בעתיד (שווה-ערך למתן הוראה לבנק לטפל בתיק ההשקעות); תחליף לכספת לצרכי ניהול עסק (למשל צברי מטבעות מוסתרים בבתי-כנסת עתיקים לצרכי הקהילה); הַטְמָנָה מתחת למפתן הבית, פינותיו או יסודותיו, כמִנְחה לכוחות עליונים כדי שיגנו על יושביו (היום זהו תפקידן של חברות הביטוח); גניזה של מנחות (לאלים ולמקדשים) שחלה עליהן “התיישנות”.
המטמון הקדום ביותר(*) שהתגלה באזורנו, פורסם על-ידי החוקרת הבריטית ג’יין קראוֹפוּט-פֵּיין, מִצִּוְתּוֹ של פיטרי בחפירת תל שרוחן בשנים 1928-9 (“ככה זה” 4). היא חזרה וביקרה באזורנו ב-1935 ואז הביא אליהּ בֶּדְוִי מטמון של סכיני-צור ענקיים שמצא באתר בן האלף החמישי לפני הספירה ליד בסיס צאלים דהיום (שלושה מהסכינים האלה, דמויי בומרנג באורך של כ-45 ס”מ, מוצגים במוזיאון רוקפלר). בעקבות מכתב ששלחתי להּ, ג’יין ביקרה אצלי ב-1964 בגבולות עם הארכיאולוגית אפרת ייבין ויחדיו יצאנו לשטח ואִשָּׁשְׁנוּ את מקום הממצא.
לפני כחצי-יובל שנים, הארכיאולוג יובל יקותיאלי טִיֵּל בתעלת-קשר תורכית מימי המלחמה העולמית הראשונה על גבי תל הרור וזיהה בדופן החפירה כלי-חרס זעירים, כעין צעצועים; היה זה מטמון של גניזה קדומה שהכילה כלי-מִנְחָה סִמְליים לאלים. בעקבות המציאה הזאת נערכו מספר עונות-חפירה בתל ונתגלה בהּ מערך מקדשים נרחב בן המאות ה-18 -17 לפני הספירה.
חפירות פיטרי בתל גמה (1926) חשפו אקרופוליס (“עיר עליונה” = מרכז שליטה) מצרי מהמאות ה-14 -13לפני הספירה; מתחת ליסודות של כל המבנים נתגלו מטמונים של מנחות-יסוד, בעיקר תכשיטים, קמעות וכלֵי-יְקָר שבעזרתם ניסה פיטרי לתַאֲרֵךְ את המכלול.
המקדש הפלשתי על גדת נחל פטיש (“ככה זה” 97) התגלה על-ידי פרחיה נחשוני כתוצאה מחשיפת מטמון, כנראה גניזה, של כלי-חרס (“מַקְטֵרִים” להעלאת קטורת) ששימשו בפולחן במאה ה-11 לפני הספירה.
בית-חווה מבוצר (או שמא מצודה) נחשף בחפירות פיטרי בתל שרוחן. במהלך פירוקו (כדי להגיע לשכבות שמתחתיו) התגלה מתחת לרצפתו מטמון-מטבעות מהתקופה הרומית (המאה ה-1 לספירה). המטמון נמצא בשלושה ריכוזים נפרדים – אולי כדי לאבטח כי חלק ישרוד במקרה של גילוי. דוּחַ החפירה, הקמצני בתיאוריו, אינו מציין את מספר המטבעות אלא את התאריך המשוער של ההטמנה, כלומר – אחרי תאריך המטבע המאוחר ביותר שהוא 70 לספירה וכן שפריט אחד היה מטבע-כסף (כלומר, מכאן ניתן להסיק כי השאר היו מברונזה).
בין חורבותיו של ישוב מהתקופה הרומית-ביזנטית (חר’ דִיר דַסָאוִּי) מערבית למפלסים, נתגלו לפני כיובל שנים על-ידי נאמני-עתיקות מהקיבוץ, מאיר פרלמוטר וחבריו, שני מטמונים שונים בעקבות חריש עמוק: האחד בן 99 מטבעות ברונזה מהמאה ה-6 לספירה, והשני בן שש מטבעות זהב, קמע מאבן יקרה ומדליון זהב כנסייתי מהמאות 5-3 לספירה. במקורם, שני המטמונים היו נתונים בכלי-חרס קטנים וכנראה היו קבורים בקרקע.
מטמון מטבעות מהתקופה הממלוכית (“ככה זה” 78) נמצא בחורבת אבּוּ מֻעָאמַר, כ-3 ק”מ מצפון לניר יצחק. בעבר ראיתי את הממצא אצל אחד מחברי הקיבוץ אך לצערי אין לי יותר פרטים עליו.
ולסיום – באזור מִנְחָת המטוסים המצוי סמוך לגבולות, מצפון לישוב, היו שרידי בקתת-חומר של בדוי. בשנת 1960, סוּפה מערבית חזקה חשפה מתחת לחול שבקרבת הבקתה מוֹרָג גדול, מעוצב מגזע עבות של אשל. כשהרמתי אותו, נגלה מתחתיו בור ובו מטמון של כלי-עבודה מברזל: 5 להבי מחרשות, פטיש, קרדום לעבודות-עץ ומעדר(**).
לעתים, גילוי מטמון גורר הרהורים על תקווה לחזור שנכזבה אך הוא תמיד כְּמוּסַת-זמן (“קָפּסוּלה”), כמו שמצרפים לחלליות המשוגרות לעתיד…
דן גזית
(*) מטמון של כ-100 כְּלֵי-צור מהתרבות הכַּבָּארִית-גיאומטרית (מלפני כ-20.000 שנה) נתגלה בבור דרומית לצאלים. האתר (שמספרו 173) מוצג באתר האינטרנט “סקר ארכיאולוגי של ישראל – מפת צאלים 129” אך המטמון עדיין לא פורסם פרסום מדעי.
(**) המורג מוצג, יחד עם חפצים נוספים שהיו בשימוש הבדוים, בחצר מצפה גבולות.
פורסם לראשונה ב “ככה זה, גיליון 109”
הצצתי באתר. נראה יפה, נעים למראה, עדיין לא נכנסתי. עיינתי ב “בכל הארץ מטמונים מטמונים”
מסתבר שעדיין מחפשים מטמונים שונים. בעיקר את מטמוני הזהב התורכי, ומחבלים באתרים רבים.