(אבל אצלנו זה פחות או יותר ברור)
כיצד מזהים רוח שנשבה לפני 14 אלף שנה ? קשה, אבל אפשרי. ניתן לעשות זאת, למשל, בשיטת ה”שליח”: הבה נבדוק האם השליח – הרוח – הביא עמו והותיר לנו מזכרת, והאם המזכרת יכולה להעיד על תאריכה.
קצת דרומה מכביש גבולות-צאלים ומקו סופה – כרם שלום מתחיל ים של חולות נודדים למחצה, שהוא רק אפס-קצהו של אוקיָנוס החול של צפון-סיני, שהוא שלוחה זניחה של מדבר סהרה. חולות צפון הנגב מחולקים, על פי מיקומם ותבניותיהם, לארבעה גושים: בצפון – חולות חלוצה וחולות נחל סכר, ומדרומם חולות עגור וחולות שונרה.
החול בחולות חלוצה אינו מָרוּחַ סתם-כך על פני השטח, אלא מאורגן ברכסים מקבילים בכיוון מערב-מזרח בקירוב (בסטיות מקומיות של 10-12 מעלות) והמיפנה הדרומי של הרכסים האלה תלול יותר מהצפוני: מיבנה זה הוא תוצאה של משטר הרוחות בימינו, שבו הרוחות ממערב הן הסדירות, התדירות והעֵרות ביותר. הרכסים רדודים ובלתי מודגשים בצפון השטח, אך ככל שנדרים – הם יותר בולטים מעל סביבתם. המדרונות החוליים שלא הופרעו (בדריסת כלי רכב) מיוצבים על-ידי ציפוי טבעי של שכבה נוקשה דקיקה, אך על חלק מראשי הרכסים קיימות “כרבולות” של חול נודד המתקדם בהתמדה מזרחה.
בשנת 2001 השלמתי – עבור רשות העתיקות – סקר באיזור חולות חלוצה, דרומית לצאלים. הפרוייקט נמשך 25 שנים לסרוגין וכלל סריקה רגלית של 100 קילומטרים רבועים. כבר בראשיתה של העבודה נשביתי בקסמו של השטח ומה שהתחיל כסקר ארכיאולוגי גרידא, הפך עד מהרה לסקר סביבתי רב-תחומי. נוכחתי כי ניתן לתארך את החוֹליות (=דיוּנות) בעזרת האתרים העתיקים שנתגלו על גביהן: הקדומים ביותר היו מהמאה השביעית לספירה בקירוב, ותאריך זה מציין כי החולית עצמה הגיעה לשטח זמן לא רב לפני-כן; ואכן, ידוע לנו כי החל מאמצע האלף הראשון לספירה, מצויים צפון-סיני והנגב ב”מתקפת-חול” אדירה שעדיין לא שככה לגמרי. לגל-חול זה, שסיבת היווצרותו עדיין אינה מחוּוֶרֶת די-צרכה, מייחסים את סתימת הזרוע המזרחית של דלתת הנילוס (“הזרוע הפֶּלוּסית”, שעליה הוקמה פלוסיון = בָּלוּזה) ואת כיסויה של העיר חלוצה, בירת הפרובינקיה בימים ההם.
אך לסיפור הזה קיימת הקדמה: מתחת לחלק מרכסי החולות שגילם כ-1500 שנה, קבורים רכסים עתיקים יותר שגילם – על-פי האתרים שעליהם – הוא כ-14000 שנה; משערים שגל זה התהווה כתוצאה מההתייבשות שחלה בצפון אפריקה עם נסיגת הקרחון הגלובלי האחרון. מאז שהגיע, הספיק החול הותיק הזה להתחמצן קמעא ולקבל תכונות של “חַמְרָה”: צבעו מעט אדמדם, מִרקמו קשיח וכיווּן הרכסים שלו – וכאן הגענו סוף-סוף לעניין – הוא שונה: מצפון-צפון מערב לדרום-דרום מזרח!
לפנינו מקרה נדיר שבו טופוגרפיה מעידה על אקלים קדום: רכסי חול-נודד ש”התאבּנו” מציינים כיווּן-רוח דומיננטי אחר מאשר זה של ימינו. מדוע “סובב הולך הרוח”, כדברי קֹהלת ? ובכן, כיוונהּ של הרוח התדירה אצלנו נקבע לפי הזיקה בין קווי החופים של הים התיכון לבין מיקומה של היבשה שבעורפם: ההפרשים בין טמפרטורות האוויר שמעל הים ושמעל היבשה – יוצרים את זרימת האוויר המכונה “רוח”. בתקופת הקרח האחרונה (כמו בכולן), ירד מפלס פני האוקיאנוסים והימים הקשורים אליהם כתוצאה מ”כליאת” המים בצורת קרחונים על פני היבשות. גם חוף הים התיכון מולנו “נסוג” קילומטרים רבים מערבה וצפונה ויצר איזור-מגע בין הים והיבשה במקום אחר ורחוק – ובהתאם השתנה גם כיוון הרוח כאן; והוא אשר כבר אמרנו במדור זה: איזורנו מצוי עדיין בתהליכי התייצבות ויש לשקול היטב כל התערבות בתשתיותיו.
דן גזית
* * * *
למדתי רבות מחברי פיקי שדה על אודות חולות חלוצה, אך התהליכים שהצגתי ברשימה אינם חופפים בהכרח את דעתו והם על אחריותי בלבד. בשנת 2012 פורסמו מחקריו של ד”ר יואל רסקין מאוניברסיטת בן גוריון על החולות, ולכך תוקדש בעתיד רשימה מיוחדת.
פורסם לראשונה ב “ככה-זה , גליון 6”.