“ויחנו- – נגדם כשני חשיפי עיזים – – מלאו את הארץ” 

(מלכים א’, כ’:27)

השרידים ממלחמת העולם הראשונה שנותרו באיזורי הקרבות בחבל הבשור

תורכיה הצטרפה רשמית למלחמת העולם הראשונה ב-5.11.1914 כבעלת-ברית של גרמניה; בכך, למעשה, פתחה חזית נוספת מול “כוחות הברית” באיימה ישירות על נתיבי הים החיוניים לרוסיה (מיצרי הדרדנלים) ולבריטניה (תעלת סואץ). ואכן, ב-3.2.1915 ניסו התורכים, בעזרת הגרמנים, לצלוח את התעלה ולחדור מסיני למצרים הבריטית. למעלה משנה וחצי נמשכו ההתכתשויות בחצי האי סיני בין שני הצבאות, עד שב-11.1.1917 נכבשה רפיח על ידי הבריטים. בשני קרבות עוקבים,ב-26.3.17 וב-19.4.17 נכשלו הבריטים בנסיונם לכבוש את עזה ותנופת התקדמותם צפונה, לתוך ארץ-ישראל, נעצרה.

במשך כחצי שנה, בין אפריל לאוקטובר 1917, חנו זה מול זה שני צבאות גדולים – שמנו רבבות לוחמים מכל צד – בחבל הבשור (1), מעין גירסה מקומית ל”מלחמת החפירות” הידועה לשימצה שהתחוללה בו בזמן באירופה.

הצבא העות’מאני ונספחיו (כוח “חזיז” – YILDIRIM ) התבסס על מערך הגנה מבוצר שנמתח לאורך הדרך באר שבע – עזה (היום כביש מס’ 25 בקירוב); הצבא הבריטי ונספחיו (“חיל המשלוח המצרי” – Egyptian Expeditionary Force) התבסס על  נחל בשור (ואדי שלאלה, ואדי ע’זה) לאחר עצירת תנופת ההסתערות שלו בכשלונותיו לכיבוש עזה (מרס – אפריל 1917). הבריטים ניסו מידי פעם להתקדם בגזרות שונות מעבר לציר זה, תוך קרבות מקומיים עם הכוחות העות’מאניים (2).

תקופה ארוכה זו של התבצרות וקרבות הותירה את רישומה במרחבי חבל הבשור ושרידים רבים, שנותרו בשטח, מעידים על הדרמה שהתחוללה בו. קצב הפיתוח האיטי של החבל (לעומת אזורים אחרים בארץ) – תרם גם הוא לשמירת העקבות הללו, שמטבע הדברים הן הולכות ונמחקות עקב עיבודים חקלאיים, הקמת מאגרי-מים ענקיים, נטיעת חורשות ופרדסים ושאר כיבושי הציביליזציה.

להלן רשימת השרידים האלה, נכונה לקיץ 2007.  ראוי לציון, בגלל חשיבותו, גם מיקבץ של שרידים צפונית לקבוץ עלומים, שנמחק אך לאחרונה תוך הקמת “מאגר נחל-עוז” . מיספור ההערות מצויין בסוגריים (*).  נקודות הציון הן לפי רשת ישראל (הישנה).

רוב השרידים התגלו וזוהו במהלך סקרים ארכיאולוגיים שבוצעו בחבל הבשור התחתי; חלקם נחשף בעקבות בדיקות של צילומי-אויר ואחדים אותרו לאחר ניתוח טקסטים בני התקופה.

יש לציין, כי במחקרי המלחמה העולמית הראשונה באירופה, השימוש בטכניקות של מדע הארכיאולוגיה תופס לאחרונה תאוצה מוגברת (וראו, למשל, Nicholas J. Saunders. 2007. Killing Time: Archaeology and the First World War. U.K. Sutton Publishing.  ותודה לסא”ל בעז זלמנוביץ על המקור הזה).

1. תל שרע (שריעה), נ”צ 0890-1197: מוצב עות’מאני ומרכז פיקוד ולוגיסטיקה (3). שרידי גשר-אבן על נחל גרר, סוללות מסילות-ברזל, שרידי מחפורות (בונקרים) ויסודות של מבנים.
2. תל הרור (אבו הוריירה), נ”צ 0878-1125: מוצב עות’מאני (4). שרידי תעלות-קשר ומחפורות. במהלך החפירות הארכיאולוגיות בתל (1982 – 1990) נמצאו בתעלות רימוני-יד תורכיים רבים (מכלי ברזל כדוריים עם פתילה).
3. תל שרוחן (אל פארעה), נ”צ 0769-1006: מוצב עורפי בריטי (5). בקרבתו נותרו תוואים של דרכים שנפרצו בשטחי הבתרונות בגדה המזרחית של נחל בשור להקל על חציית האפיק.

4. “חפירות הבירה” (Beer Trenches), נ”צ 0970-1043: מוצב עות’מאני, כפי שנתכנה במפות הקוד הבריטיות (6) עקב קירבתו לח’ירבת אל-ביר (חורבה מהתקופה הביזנטית) שמצפון לו. שרידי מחפורות ותעלות-קשר, סימני פגיעת פגז רסס (שרפנל) ימי בריטי, תרמילים של פגזי תותחי-שדה וקברים אחדים.
5. “מעוז הטנק” (Tank Redoubt), נ”צ 0959-1045: מוצב עות’מאני (“מוצב סיחאן”), כפי שנתכנה על ידי הבריטים אחרי המלחמה (7). רשת מסועפת של תעלות-קשר ומחפורות על פני כל השלוחה (שהיא קצהו הדרום-מזרחי של המוצב) הנטועה כיום אקליפטוסים. מוצב זה התפרסם בעוצרו מתקפת טנק בריטי, שבמהלך הסתערותו ב-17.4.17 “נתקע” לתוך תעלת-קשר עמוקה (8), בנ”צ 1048-0967 במקורב.
6. “יד לאנז”ק” (Anzac Memorial), נ”צ 0954-0989: האנדרטה שהוקמה אל מול עזה לזכר הקרבות והנופלים מיחידות אוסטרליה וניו-זילנד, במלאת 50 שנה למערכה.
7. שייח’ עבאס, נ”צ 0941-1020: עמדת פיקוד ותצפית בריטית (9). שרידי קבר שייח’ (בנקודת הטריאנגולציה) ומצפון להם בונקר. בסביבה שרידי ערימות פסולת ואשפתות מתקופת המלחמה.
8. כאוכה (Tepe Kemal, Umm Kumeil ), נ”צ 0850-1150 (נקודת גובה 187): עמדת תצפית קדמית לטיווח ארטילרי עות’מאני (10). שרידי מחפורות ומחצבות ברחבי הרכס (בדרומו ניצבת היום משחטת “עוף הנגב”).
9. שייח’ נוראן (נבי נוראן, וולי נוראן), נ”צ 0790-0952, היום בתחום קבוץ מגן: הנקודה הגבוהה בסביבה (11). קבר שייח’ שהתנשא מעל פני הסביבה, נחרב בהפגזות הבריטים ונבנה על ידיהם מחדש בתום הקרבות (11 א) כמחווה לאוכלוסיה הבדואית שנהגה לקבור את נפטריה (בעיקר ילדים) סמוך לאתר המקודש.
10. מינחת שייח’ נוראן, נצ”מ 0795-0940 (12): מינחת מטוסים בריטי; התוואי שלו ניכר עד היום בלב השדות בין ניר-עוז ומגן. היה זה מינחת המטוסים הצבאי השני (אחרי באר שבע) שהקים “חיל המשלוח המצרי” בתחומי מדינת-ישראל דהיום.
11. מאהל עות’מאני, נ”צ 0790-0990: מצויין על גבי מפות המבצעים הבריטיות ששורטטו לפי תצלומי-אוויר. בשטח נותרו פריטים קטנים (פרסות, אבזמים וכדומה). המאהל פונה ב-5.3.17 במסגרת “יישור-קו” של הכוחות העות’מאניים לאחר תפיסת דיר-אל-בלח’.
12. נקודת גובה 204, נ”צ 0754-1171: מוצב בריטי (13). עמדות ומחפורות עגולות, מדופנות בגושי-אבן בשלוחה שמצפון לנקודת הגובה. האתר התפרסם בעמידת הגבורה של קומץ בריטים מול כוח פרשים תורכיים, ארבעה ימים לפני כיבוש באר-שבע.
13. חורבת חשיף (חאסף), נ”צ 0750-1124: בסיס ארטילריה בריטי (14). על קיר מחצבה עתיקה – חרותת באותיות גדולות: D. McKENZIE  N.Z.  ומספר אישי (?) מטושטש [גל שיין מסר לי כי בשנת 2007, ביוזמתו. זוהה החייל ואותרה משפחתו בעזרת עמותת חוקרי מלחה”ע הראשונה בניו זילנד – וראו באתר העמותה הישראלית]. חורבת חשיף היוותה את קצה האגף הימני (הדרום-מזרחי) של כוח “חיל המשלוח המצרי” עד כיבוש באר-שבע (31.10.17).

14. מעבר הבשור (עין שלאלה, היום בגן לאומי אשכול), נצ”מ 0793-1010: מרכז לוגיסטיקה בריטי. שרידי סוללות של מסילות-ברזל ובסיסי בטון של גשר-רכבת על נחל בשור (לצילום הגשר ראו תשליל מס’ 15185 בארכיון מוזיאון המלחמה בלונדון), מיתקני בטון על הנביעות להעלאת מפלס המים, שרידי סכר בטון לרוחב האפיק, 15 מוצבים חפורים (בעיקר בשטחי הבתרונות ממזרח ומדרום לנביעות) וריכוזי עמדות ומחפורות. מאחר שהצבא הבריטי שהה בבסיס זה כחצי שנה תוך שימוש אינטנסיבי במי הנביעות – נותרו מקורות כתובים רבים הדנים באתר. בסקר שערך לאחרונה א’ גת, נתגלתה מדרום-מערב לעיקול המסילה, בשטחי הבתרונות בגדת הנחל השמאלית, סידרה של חפירות מלבניות ששימשו (לאחר ציפוי בברזנטים) כשקתות לסוסים. סמוך לשקתות אותרו שני מטווחים מאולתרים על בקבוקי-זכוכית. כ-2000 מ’ ממזרח לנביעות, בשולי המישור שמצפון לציר סוללת מסילת הברזל הבריטית, בולטים שרידי מוצב קטן שכנראה שמר על המסילה.

קוי הרכבת הבריטית – שרידי הסוללות, המחפורות, הגשרים ומעבירי המים המזוהים בשטח (15). קוים אלה כללו שלוש מערכות:

א.  הקו הראשי רפיח-באר שבע שנסלל בארבעה שלבים (16), חלקו במסילה כפולה ובו הגשרים הגדולים על נחל בשור  ועל נחל אופקים (ואדי אימלייח, היום ב”פארק שקד”, נ”צ 0768-1166; הגשר נותר בשלימותו) והמסוף בכארם  בנ”צ 0776- 1100. נותרו גם בסיסי שני מאגרי-מים לקטרים, הבנויים מִלְּבֵנִים, על קו המסילה ליד ניר-עוז בנ”צ 0792-0927,  (16 א). קו זה נחנך בשלמותו ביום 8.5.18 בטקס מרשים בבאר שבע (17) ונסגר רשמית ביום 31.7.27. . קו רפיח-באר שבע התחבר, עשרה קילומטרים לפני באר שבע (ליד שדה-תימן), עם תוואי הרכבת העות’מאנית (להלן) והשתמש בה.

• קו מישני טקטי צר בתוואי עוקף מדרום שהחל להסלל מאיזור עיינות שלאלה. נפילת באר שבע בידי הבריטים (31.10.17) הקדימה את סיום המסילה, שלא הושלמה. הקו הגיע עד צפונית לחורבת באר-שמע (ח’ אל-פאר) (16ב).
• קו שירות של מסילה צרה בין קבוצות מוצבים, מצפון-מערב לרעים. מהלך הקו היה מדיר-אל בלח’ אל חורבת מדור = ח’ירבת מנדור ואורכו היה כ-12 ק”מ. סמוך לאמצע מהלכו נכרו באפיק הנחל ובקרבתו בארות לאספקת מים לעובדים (נ”צ 0910-0962;0907 -0960). בסמוך לתוואי הסוללה נותרו קטעי פסים, קבורים למחצה בקרקע.

קו הרכבת העות’מאנית (19). קו רכבת עיקרי מתחנת שורק (ואדי ס’ראר) לניצנה (חפיר אל-עוג’ה) דרך באר שבע, עם מערכות מסופים בריכוזי הצבא בתל שרע, בנחל שמריה (מערבית לחורבת שמריה – ח’ירבת סמרה, נ”צ 0845-1193, בשדה תימן (ח’ירבת אבו-רקייק – רקיק), בבאר שבע, במשאבים (ביר עסלוג’) ובניצנה. בסמוך למסילה, לכל אורכה, ניכרים ריכוזי חציבות רדודות בסלעי הקירטון לצורך אספקת אבנים לבניית הסוללות ומעבירי המים. המסוף ליד ח’ירבת סמרה היה מיועד לשינוע כמויות גדולות של אבן ממחצבות גדולות בלב החורבה (ובהן גרפיטי רבים). מקו רכבת זה נותרו שרידי גשרי-אבן גדולים בנחל גרר (בתל שרע), בבאר שבע ובנחל רביבים בצומת משאבים  (מסילה צרה, באורך כ-19 ק”מ, שהונחה ישירות על פני שטחי המישור בין תל שרע לעיינות השלאלה, הותירה עקבות של עבודות-עפר רק בקרבת התל).

שונות:

• מערת תצפית (?), נ”צ 0837-1008, : המערה כרויה במצוק הלֵס (ראה תכנית) ומאשנבה קיימת תצפית טובה לדרום, לעבר איזור נביעות בנחל בשור, במיפגשו עם נחל גמילה (ואדי ג’מילה). בחפירת בדיקה נמצאו במערה בדלי סיגריות, שרידי מזון, קרעי בד, קורת עץ ותרמילי כדורי רובה מראשית המאה הכ’. לפי צילומי-אוויר משנת 1945, יש להניח שהמערה היתה בשולי מוצב צבאי בריטי קדמי שמיקומו היה דרומית-מערבית ל”מאגר חולית” הסמוך. מהמוצב נשתמרה דרך נוחה בין הבתרונות היורדת לעבר שרידי מוצב קטן נוסף על הגדה השמאלית של נחל בשור, צפונית לשפך נחל גמילה לנחל בשור.
• באר, קטעי קירות ומשטחים וארבע בריכות אגירה עגולות ומטוייחות, נ”צ 0821-1010. הבריכות ניבנו בלבנים שרופות שמקורן במצרים; עד אמצע שנות השמונים של המאה העשרים נראו לידן שרידי המבנה של המנוע והמשאבה וכן קטעי צנורות ברזל (20). סמיכות האתר לבסיס הבריטי הגדול שמדרום רומזת על הקשר ביניהם. עומקן של הבריכות – כשני מטרים, קרקעיתן מצופה בטון והן הכילו, יחד עם מכלי-ברזנט ושקתות שהיו לידן כ-100 מ”ק שתוכננו להשקיית 9000 סוסים (=דיוויזיית רוכבים) תוך שלוש שעות .
• פס ברזל של המסילה הבריטית נעוץ בקרקע בנ”צ 0801-1005. כ-80 מטרים מדרומו וכ-200 מ’ מצפונו, בשולי המישור מעל גדת הנחל, פזורים ריכוזי פסולת של מאהלים בריטיים (שברי בקבוקים, שאריות פרזול וכו’). כיום (2014) קטע הפס התפורר ונעלם.
• חוליה שלמה מצינור המים שנמתח במהלך הקרבות בין תעלת המים המתוקים שליד קנטרה שבמזרח הדלתא של הנילוס לבין ואדי שלאלה (נחל בשור). הצינור, בקוטר ”16, העשוי ברזל-יציקה והכולל מחבָּרים בקצותיו, שימש לציון פתחו של בור-מים עתיק בשדה מעובד סמוך לחורבת שעורה (ח’ירבת שערתא, נ”צ 0905-0971) (הצינור הועבר לתצוגה – יחד עם צינור מ”קו המים לנגב” (1947) – ל”דרך מתקני המים” שנפרצה על-ידי קק”ל בין רעים לבארי. בחורף 2005 נגנב הצינור מאתר התצוגה ועקבותיו אבדו.
• מוצב בריטי שמור היטב (נ”צ 0744-1022), צמוד למסילת הברזל המשנית ובקרבת ביר קמלה (21) שמימיה נוצלו לצרכי הצבא (במקורות הבריטיים כונתה הבאר “גמלי”, בהתאם למבטא הבדווי המקומי). מצפון-מערב למוצב – שרידי מאהל ו”מזבלה”.
• שרידי מוצב בריטי בשולי המישור בגדה המזרחית של נחל בשור, כ-1200 מ’ מצפון למוצב “גמלי”.
• מכלול מוצבים בריטיים לאורך רכס בין שני יובלים של נחל סחף (ואדי נחביר), בין נ”צ 100-094 לבין 102-094 בקירוב; בערוץ נחל סחף, מצפון-מערב למוצב המערבי בשורת המוצבים, נותרו שרידי דיפון בעפר של מאגרי-מים להשקיית סוסים.
• מערבית לשפך נחל גרר לנחל בשור, נותרו בגדותיו התלולות של נחל בשור סדרת מעברים כרויים במצוק הליס להקלת נהיגת הסוסים והגמלים אל האפיק למטרת השקייתם (21א).
• שרידי שני מוצבים בריטיים גדולים, שהוקמו ערב כיבוש באר שבע, אותרו צפונית לאפיק נחל אופקים העליון על-פי תצלומי-אויר משנת 1945. אלה היו המוצבים הבריטיים הקדמיים ביותר לעבר באר שבע (מיקומם כ-2 ק”מ מצפון-מזרח לנקודה 204, סעיף 12 לעיל).
• שרידי “מזבלות” מצפון-מערב לבאר רבובה.
• מזבלות מצפון-מזרח לתל שרוחן (בגדה המזרחית של הנחל, ליד ראש הדרך היורדת מהמישור אל האפיק ושנסללה אז ומופיעה בצילומים מ-1919, נ”צ 1011-0775); מצפון למזבלות – שרידי תעלות-קשר ודרך נוספת במורד מהמישור לנחל. מצפון לדרך, בשפת המישור – מוצב קטן נוסף ולידו מזבלות.
• ממזרח לתל שרוחן, בנ”צ 1020-0770, קרוב לשפת המצוק – תעלות-קשר ועמדות. מכלול עמדות נוסף מצוי כ-300 מ’ מזרחה, קרוב לשפת המישור. מצפון להם אותרה דרך בין המישור לנחל; כ-200 מ’ דרומית משם (כ-1000 מ’ ממזרח לתל שרוחן), בשטח הבתרונות שממערב לשפת המישור, על שלוחה נרחבת – מערכת נוספת של תעלות-קשר.
• בין קו-רוחב 0773 לבין 0756 , בשטחי הבתרונות בגדה המזרחית של נחל בשור, אותרו מספר “מסלולי השקייה” מוסדרים בהתאם לסקיצות של חיל ההנדסה הבריטי המתארות את מערך השקיית הבהמות במי הנביעות.
• מערך של שני ריכוזי תעלות-קשר, כ-200 מ’ מאחד לשני, משתרע כ-600 מ’ ממזרח לפארק אשכול, כקילומטר מדרום לכביש 241 (נצ”מ 1026-0790).

*  *  *

לאחר שני הכשלונות בכיבוש עזה, שחסמה את נתיב ההתקדמות צפונה  ולאחר הקפאון בחזית במשך חודשים אחדים, איגף “חיל המשלוח המצרי” בפיקודו של הפילדמרשל אדמונד הנרי הינמן אלנבי  את קו החזית העות’מאני וכבש את באר שבע לאחר מערכת מוצלחת של הונאות והטעיות

(22). פעולה זו פתחה את הדרך צפונה: לאחר קרבות קשים בדרך נכבשה ירושלים (9.12.17) ובחודש ספטמבר 1918 נסוגו החיילים התורכיים האחרונים מאדמת ארץ-ישראל.

*) המחבר מודה לרנה הברון, לאמנון גת, ליוסף יחזקאל, לדני גספר וליגאל שפי על עזרתם ועצותיהם; תודה מיוחדת ליהודה זיו על הסיוע בלשון ובסגנון.

מ ק ו ר ו ת  ו ה ע ר ו ת:

1. קדר, ב”ז. תשנ”ב. מבט ועוד מבט על ארץ-ישראל. גבעתיים: 20-21Bluett, A. 1919.  . With our Army in Palestine. London: 147-184.
2. ויוול, א”פ. 1979. מסעי המלחמה בארץ-ישראל. תל אביב: מפה מס’ 8; תומס, ל’ וקולינגס, ק’ ב’. תרצ”ח.  עם אלנבי בכיבוש הארץ. תל אביב: 70-71.
3. פיק, פ’. תשל”ט. מייסנר פחה: חלוץ הרכבות בארץ-ישראל ובשכנותיה. קתדרה 10: 123.
4. שפי, י’. תשס”ג. הנשק הכימי בארץ-ישראל במלחמת העולם הראשונה. קתדרה 105: 45.
5. שפי, י’. תשנ”ח. שורשי השינוי המערכתי בחזית ארץ-ישראל: הפשיטה על מסילת הרכבת העות’מאנית בנגב, 1917. קתדרה  87: 123. הדרכים מתועדות בצילומים מארכיון המלחמה בקנברה, Australian War Memorial: תשלילים מס’ A 1960-D,C.
6. ויוול, הערה 2 לעיל: 75.
7. הערה 6 לעיל; קרס פון קרסנשטיין, פ’ פ’. 2002. (בעריכת שפי, י’). עם התורכים אל תעלת סואץ. תל אביב: 216, 229; שפי, הערה 4 לעיל: 48.
8. Jones, I. 1987. The Australian Light Horse. Sydney: 64. Gullet, H. S. 1939 (7^th edd). Official History of Australia in the War of 1914-1918, vol. VII, Sinai and Palestine. Sydney: 306-317.
9. ויוול, הערה 2 לעיל: 78; ראו תשליל מס’ Q.12584 בארכיון מוזיאון המלחמה בלונדון.
10. גל-פאר, א’. 1987. בית-הקברות הצבאי בבאר-שבע: שני מאבקים. בתוך: שילר, א’ (עורך). ספר וילנאי ב’. ירושלים: 223.

11. ויוול, הערה 2 לעיל: 61.

11 א: אל עארף, ע’. תרצ”ו. שבטי הבדואים במחוז באר-שבע. (הוצאה מחודשת: אריאל, 2000): 178.

12. קדר, הערה 1 לעיל: 30.
13. הערה 10 לעיל.
14. הערה 10 לעיל.
15. ראו ציטוט מ- Modern Transport ב- PEFQs 1920: 34-41

1. שלב ראשון – מרפיח ועד עין בשור (עין שלאלה) לאחר כיבושה באפריל 1917; שלב שני – עד כארם, שפעל עד לכיבוש באר שבע באוקטובר 1917 (בנ”צ 0775-1100 נותר בקצה המסילה כבש (ראמפה) שבאמצעותו נפרק המטען מהרכבת ושוטען הלאה על גב בהמות).  שלב שלישי (ארעי) – עד לבאר שבע, מיד לאחר הכיבוש; שלב רביעי (קבוע) – כחצי שנה לאחר תום הקרבות באיזור, וראו Falls, C. and Becke, A. F. (eds.) 1930 (new edition 1996). History of the Great War, Military Operations, Egypt and Palestine (From June 1917 to the End of the War, I. Nashville.

ליד שני הגשרים הקבועים, בנחל בשור ובנחל אופקים, נותרו גם שרידי המעברים הארעיים של המסילה שהופעלו בעת הקרבות – סוללות עפר, חציבות וכריות במצוקים וחפירים למסילות.

לסקירה מקיפה של רוב קווי הרכבת משני עברי החזית – ראו

Cotterell, p. 1984. The Railways of Palestine and Israel. Hants, G.B.: 14-31.

16 א. ליבנה, א’. 1988. חבל אשכול – סקר נוף ומסלולי טיול. רשות שמורות הטבע: 63 (אתר מס’ 67).

16 ב. Bluett, הערה 1, ע’ 180-178.

(להלן לתקן מספרי שתי ההערות העוקבות ל-17 ול-18)

15. The Palestine News, 24.5.1918.   (העיתון הרשמי של הממשל).
16. Davies, W. J. K. 1967. Light Railways of the First World War. London: 115, 117.

1. פיק, תשל”ט – הערה 3 לעיל, וכן The Imperial War Museum, London: 1916. Handbook of the Turkish Army (Eighth Provisional Edition, February 1916). Intelligence Section, Cairo (New Edition 1996, Nashville: 234-235).
2. הערה 16 א לעיל (אתר מס’ 64). The Work of the Royal Engineers in the Europian War, 1914-19 (Egypt & Palestine – Water Supply). 1921. The Secretary, Institution of Royal Engineers, Chatham: 32; Plates VIII, IX.

(תודה לאמנון גת על מקור זה).

1. ויוול, הערה 2 לעיל: 92, 97. בסקר שערך אמנון גת בסביבת הבאר נמצאו חלקי מתכת של אנטיליה וגם שקעים אחדים – שרידי בארות רדודות אחדות מאותה פעילות צבאית.

21א. ראו אצל Bluett (הערה 1) בעמוד  150.

1. תומס, ל’ וקולינגס, ק’ ב’. תרצ”ח (מהדורה חדשה – 2001, הוצ’ אריאל). עם אלנבי בכיבוש הארץ. תל אביב: 79.

דן גזית

(פורסם לראשונה בקיצורים בחוברת “אריאל”  167, 2004).