(נא להרגע: זה אינו קטע בטחוני, אלא בארכיאולוגיה עסקינן)
לאחרונה התגברה מאוד הפעילות הארכיאולוגית באזורנו; עיקרה היא “חפירות-הצלה”, עקב פגיעה באתרי-עתיקות או בדיקתם היזומה לפני פיתוח מתוכנן. אתאר בקצרה את הפעילות הזאת שבחלקה הניבה פרי-הילולים לתפארת המדע וההיסטוריה שלנו.
- עתיקות נפגעו עקב חפירת תעלה בשולי פרדס, סמוך לצומת צאלים. ג’ סרי (רשות העתיקות) חשף מבנה-אבן בן המאה ה-8 לספירה (התקופה האיסלמית הקדומה) על קפל-קרקע הצופה על הסביבה, על הנביעה (באר צאלים) ועל שלושה כבשני-סיד בני התקופה במדרון גדת הנחל. ליד המבנה נבדקו גם קברים מהתקופה הביזנטית.
- עיבוד חקלאי פלש לתחומי חורבת באר שמע. בעקבות הפלישה, חשפה ט’ גיני (רשה”ע) גת גדולה לייצור יין, גילתה שרידי בית-מרחץ, אישרה את קיומו של תיאטרון (ליד המתקן לשטיפת הגזר) וקבעה כי האתר היה מיושב מהמאה הרביעית לספירה ועד המאה ה-14.
- תכנון קו הרכבת באר שבע-אשקלון הניב שלוש חפירות-הצלה באיזור מטעם רשה”ע: באופקים חפר פ’ פביאן מבנים ביזנטיים; בגדת נחל פטיש, ליד גילת, חשפה פ’ נחשוני ישוב בעל מבני-אבן משלהי המאה ה-11 לפני הספירה ובו מקדש פלשתי (!) עם חפצי-פולחן; בגבעות אטוּן (מזרחית לכפר מימון) חפר ג’ סרי ישוב וריכוז בתי-יוצר לכלי-חרס מהתקופה הביזנטית.
- הטמנת צינור-גַז בקרבת אתר דודאים הובילה את פ’ נחשוני (רשה”ע) לחשיפת ישוב גדול בן התקופה הכלקוליתית (בערך 4000 לפנה”ס).
- חפירה לימודית של אוניברסיטת בן גוריון (+ משלחות מחו”ל) בניהול ס’ רוזן וג’ להמן, המתוכננת לשלוש עונות, חשפה בקֻבּוּר אל וַּלַאידֶה מבנה-שלטון מצרי בן המאות 12-13 לפנה”ס. הארמון\מצודה מצוי על גדת נחל בשור מול שפך נחל גמילה ועל חורבותיו זוהתה התישבות פלישתית (*).
- לאורך כביש הגישה לתל גמה, נערכה על-ידי ו’ כרמל (רשה”ע) חפירה בקנה-מידה מצומצם בעקבות כריית תעלה על-ידי חקלאים. נתגלו מפלסי-חיים מהתקופה הביזנטית.
- כדי לצמצם את נזקי שוד העתיקות הפוגע באתרים החשופים שבחורבות חלוצה, כוסו מחדש שרידי התיאטרון והקתדרלה בשכבת עפר עבה. העבודות בוצעו בניהול א’ בורטניק, מומחית השימור של רשות הטבע והגנים.
- “הבית המצרי” מאתר עין בשור בן ה-5250 שנה נמצא בשלבי השיקום\שחזור\שימור האחרונים, בניצוחהּ של א’ בורטניק; ההשקה הרשמית מתוכננת לשבוע הראשון של אפריל בפארק אשכול (תקרובת מובטחת).
- ואחרון חביב: ההבטחה האחרונה היא כי רצפת מעון תוחזר לאתרהּ, לאחר השיפוצים, לקראת הקיץ; עבודות התשתית בעיצומן.

דן גזית
(*) ר’ גופנא, הראשון שפרסם את האתר (1961), כּינה אותו “חצר כפתורים” על-פי עמוס ט, 7 (ומובאות נוספות).
פורסם לראשונה ב”ככה זה, גיליון-51″