(או: גיאורג החסיד יורד לאוסטרליה)
העלבון הצורב של “חיל המשלוח המצרי” (קרי: הצבא הבריטי ונספחיו) כשנכשל בכיבושה של עזה מידי התורכים ב-26.3.1917, הניע את המטכ”ל הקיסרי בלונדון לתגבר את הכוחות. תוך שלושה שבועות הוכן כוח רענן שכלל שבע עוצבות של רגלים, פרשים וארטילריה, בתוספת טנקים, פגזי גאז-חרדל ולהביורים (-שלושתם לראשונה מחוץ לאירופה). משימתו של הכוח האדיר הזה היתה להרחיב את קו החזית מדיר-אל-בלח מזרחה, לחסום את הציר האיסטרטגי העות’מאני באר שבע-עזה ולהלום בעזה בשנית. המפקד הגרמני של החזית התורכית בדרום, הגנרל פרידריך פרַייהֶר קְרֶס פון קרסנשטיין, קרא היטב את המפה ולמען עיבוי הקווים בציר באר שבע-עזה – השיג לאחור את כוחותיו שישבו על מעיינות השלאל (היום – נביעות עין בשור בפארק אשכול).
ב-17 באפריל 1917, טרם שחר, על גבעת שיח’ נוראן (היום בשולי מגן), העביר בריגדיר-גנרל וילסון, מפקד החטיבה החמישית של הפרשים מאוסטרליה ומניו-זילנד (‘אנז”ק’), “קבוצת-פקודות” לקראת קרב. עם אור ראשון שעטו מזרחה 800 פרשים וחצו בסערה את אפיק נחל בשור; בו ברגע נפתחה עליהם אש-תופת ממקלע אוסטרי שהיה מחופר בראש גבעה תלולה, מעל המעיינות: מסתבר שפרידריך פרייהר לא היה פראייר ולא התכוון להעניק לאויביו חיים קלים.
האוסטרלי הראשון שהגיע בהסתערות לראש הגבעה היה האַתָּת (=קַשָּר) רב”ט לובל-שור. זעקה פרצה מפיו – לא מפגיעה אלא מתמהון: בקרקעית השוּחות של המוצב התורכי ראה תמונות-צבע של בעלי-חיים! לרגע חשב שהוא הוזה, אך הצצה נוספת הבהירה לו כי לפניו קטעים של רצפת-פסיפס מרהיבה. חיש קל הגיע הכומר של היחידה, מייטלנד-וודס, שלמרבה המזל היה ארכיאולוג-חובב ומיד גם זיהה כתובת ביוונית עתיקה שתוכנהּ העביר רטט בכל גופו: “מקום קדוש זה, עם פסיפסיו העשירים, מעטר את הבישוף הקדוש שלנו ואת גיאורג החסיד, כהן ושַמָּש כנסיה, בשנת 622 למניין עזה” (=561 לספירה).
התרגשותו של הכומר היתה מובנת: גיאורג-ג’ורג’ הקדוש (המתואר כפרש-צלבן המשפד בחניתו דרקון) הוא הפטרון של אנגליה (ואגב: גם של קטלוניה ופורטוגל); לפי המסורת, נולד באנטוליה ובשנת 303 הוצא להורג בלוד בידי הרומאים. היתכן שכאן היתה כנסיה לזכרו? האם זהו אות ומופת משמים לנצחון בריטניה במלחמתהּ לשחרור ארץ הקודש? השמועה על הממצא התפשטה ברחבי האימפריה במהירות ומייטלנד-וודס ניצל את המומנטום ותוך שבועיים, בעזרת חיילים מתנדבים, הוצאה הרצפה ממקומה, נארזה ב-200 ארגזים והועברה דרך קהיר לאוסטרליה, שם היא מוצגת עד היום בקנברה, באתר הזכרון לנופלים. בשנת 2007, במלאת תשעים שנה לקרבות ההם, שוחזר – בעזרת מתנדבים וצאצאי החיילים ההם מאוסטרליה – מסע הפרשים שיצא מקרבת אתר הפסיפס שבפארק אשכול לעבר באר שבע.
שנים עברו ורצפת שלאל – בעלת דגם ייחודי של עיטורים בתוך מדליונים של שריגי-גפן – זכתה לשתי אחיות-תאומות באזורנו, במעון (8 ק”מ מערבה) ובבאר שמע (8 ק”מ לדרום-מזרח) וכן ליותר מתריסר רצפות בעלות דגם דומה בשאר חלקי הארץ; דגם זה מכוּנה על שמהּ ‘דגם שלאל’ והתאריך הברור הטבוע בה עוזר גם בתיארוך שאר הרצפות.
המקום שבו ניצבה כנסיית גיאורג החסיד משמש כיום כאתר-מצפור בפארק.
דן גזית
פורסם לראשונה ב “ככה זה , גיליון-22”