(שהתחיל פה, אצלנו, את מלחמתו בשמעון בר כּוֹסְבָּה)
הדרינוס, קיסר האימפריה הרומאית, פקד בחורף של שנת 132 לספירה על הלִגְיון הרומי ה-22 (דֵיוֹטָרִיאָנָה) – שֶׁמָּנָה כ-6000 לוחמים ותומכי לחימה – לנוע ממצרים (שם שהה הלגיון דרך קבע) לעבר פרובינקיה יוּדֵאָה, כלומר דרום ארץ ישראל, כדי לעזור ללגיונות המקומיים בדיכוי מרד שמעון בר כוסבה. בדרכו שהה הלגיון ה-22 בחבל הבשור לצורך התארגנות, בטרם יתקוף את כיסי ההתנגדות של צְבַא בר כוסבה (שֶׁכּוּנָה על-ידי נציג ההנהגה הרוחנית היהודית – רבי עקיבא – בשם “בר כוכבא”).
עם הגעתו לכאן, הלגיון נִקָּה והסדיר את הנביעות בנחל בשור כדי להבטיח הספקת מים סדירה ואז פִּלֵּס שטח נרחב, בן כ-30 דונם, לרגלי תל שרוחן ממזרח לנחל והקיפוֹ בסוללת עפר גבוהה שבצפונה שער-כניסה מבוצר בשני מגדלים – מול מקור המים העיקרי שבנחל (שאולי הוסב אז אפילו לבאר). במרחב מוגן זה התרכזו אוהלי הצבא (בדומה ל”מחנות הרומאיים” לרגלי מצדה).
מדרום למתחם זה, על גדת נחל בשור, הוקמה מערכת של כבשני-סיד לייצור ולהספקת חומרי-בנייה וגם נחצב, בשלוחות הכורכר בגדה שממול, שביל-גישה נוח ממרגלות התל ועד לראשו להולכת תוצרת הכבשנים (ולהספקת מים), כנראה על-גבי חמורים . בבסיס התל, בקו המגע עם אפיק הנחל, נבנתה חומה אדירה באבני גזית עצומות (שנחצבו מתוך המצוק שמעל האפיק, כ-2 קילומטרים מצפון לתל) להגנת התל מנזקי השיטפונות העלולים לחתור בבסיס התל ולגרום לו להתמוטטות.
גם ראשו של התל פולס היטב ונבנו עליו שלושה מתחמים: האחד בדרומו של ראש התל – מקבץ של מבנים, כנראה לשימוש הקצונה והפיקוד, מעל תחילתו של השביל הנזכר לעיל; המתחם השני – במרכז ראש התל נבנתה שורת מחסנים צפופה, אולי לריכוז מוצרי מזון עמידים, ציוד לחימה ואפסנאות; ובמתחם השלישי, בצפון ראש התל, בנקודת תצפית מעולה על כל הסביבה – הוקם מבנה נרחב, בנוי מאבני גזית, אשר שימש כנראה את מפקד הלגיון וסגניו; שלושה מצבורי מטבעות שנתגלו בחורבות המבנה רומזים כי יתכן וכאן היו גם משרדי השַּׁלָּם הצבאי ופקידי הת”ש (“תנאי-שרות).
חיילי לגיון רומאי בקרב, קטע מתבליט על ארון קבורה By: Ursus via wikimedia | CC BY-SA 3.0
בנוסף, נפרץ ונסלל מורד נוח מהתל לעבר המישור שממערב לו לשימוש המובילים והסבלים, וגם דוּפן באבני גזית לשמירה על שוליו. שרידי דרך רחבה, הכרויה בשטחי הבתרונות שממזרח לתל והמובילה היישר מזרחה לעבר המישורים, מזכירה באופייה ובממדיה את מה שמכוּנה “כביש רומי” (אך ללא שימוש באבנים לריצוף ולשוליים). נראה לי שגם פעילות זאת יש לשייך למהנדסי וחיילי הלגיון ה-22 של הדרינוס.
על שלוחה כורכרית הבולטת לעבר ערוץ הנחל, כמה מאות מטרים מצפון לתל, הוקם המטבח החיילי המרכזי של הלגיון: נראה שבמטבח הזה הוכן המזון במרוכז לכל הכוחות האדירים שחנו בסביבה. שרידי טור של מוקדי-בישול, חשופים לבריזה המערבית המסייעת בליבוי האש שמתחת לדוודים, נראים עד היום בשטח – הודות לגילויו של בוב לוין ז”ל מאורים.
כל השרידים הללו אובחנו בתל ובסביבתו לאור חפירתו של פיטרי (1928) ודיווחיו בספרו “בית פלט” (לונדון, 1930) ובעקבות עבודת הסקר הארכיאולוגי שלי שפורסמה בספר “מפת אורים 125” (1996) וגם באתר רשות העתיקות – סקר ישראל. כמו כן, הצגתי את פרושי למכלול ממצאים זה בהרצאה בפני כנס ארצי של ארכיאולוגים והוא זכה להסכמה כללית.
* * *
על הסיום הטראגי של מרד בר כוסבא ידוע לכולנו מספרי הלימוד, מכרכי ההיסטוריה ומהממצאים הארכיאולוגיים; עתה אנו גם יודעים מהיכן החלה האופנסיבה בדרום הארץ – אצלנו.
אגב: על הלגיון הרומי מס’ 22 איננו שומעים יותר מאז דיכוי המרד; כנראה שתוך חודשים ספורים הסד”כ (=סדר-כוח) שלו כה דולדל בקרבות עד אשר הלגיון פורק ושרידיו שובצו בלגיונות אחרים.
דן גזית
*קללה שהטילו אבותינו בקיסר, לפי המקורות.
פורסם לראשונה “ככה זה, גיליון 143”