בהזדמנויות קודמות כבר הצבעתי על האפשרות להערכה אם החורף המתקרב יהיה גשום, בינוני או יבש (להזכירכם: ביחס ישר לצפיפותן של מחילות חדשות של הנברנים – המיועדות ל”בתי תינוקות” – בשטחי הבור בסתיו, מה שמעיד כי יצמח מזון בקרוב; השיטה נבדקה במהלך עשרות שנים בסביבתנו החולית המצויה בשולי חולות חלוצה – ולא אכזבה עד כה). בנושא זה עלי לציין בצער, כי פניתי בעבר לחוקרים באוניברסיטת בן גוריון בנגב וניסיתי לעניין אותם במה שהגדרתי כ”כישרון הניבוי של הנברנים”, אך נדחיתי כ”רועה-רוח” (בעברית פשוטה – “קצת קוקו”).
שיטה נוספת – לטווח הרבה יותר קצר – לניבוי מזג האוויר בארצנו (שאינה תלויה, כמו הקודמת, במכרסמים דמויי-עכברים) היא שיטת “שלוש השבתות הראשונות”: בראשית החורף, עם בוא עונת הגשמים ממש (בעיקר מראשית דצמבר ואילך), בדקו את מזג האוויר בשלוש שבתות רצופות. התוצאה תהיה כמעט זהה בעתיד בכל העונה!
ההסבר לכך הוא די פשוט: מלבד במקרים יוצאי-דופן (כידוע, גם מזג האוויר לפעמים משתגע…), השקעים הברומטריים מורידי הגשם הבאים מהמערב מגיעים בעת החורף אלינו כל 8-6 ימים (ובממוצע כל שבע יממות – כלומר שבוע). מכאן ניתן לתכנן, כמעט בוודאות, את כל שנת הגשמים מבחינת היציאות לשטח בסופי השבוע. מאחר וחיזוי כזה היה לי צורך די-בסיסי (כמדריך-טיולים לשעבר באזור – היום כבר האוכלוסייה מטיילת עם הדרכה בטלפון הסלולרי…), תסמכו עלי שהחוקיות הזאת די-קבועה וברוב המכריע של המקרים לא התבדיתי. במסגרת המעקבים שלי אני זוכר, למשל, חורף אחד שבו כל יום ג’ בשבוע היה גשום וכל השבתות שמשיות – ממש “לפי התקן” (ואם שמתם לב – חורף 2022 הוא הפוך בדיוק…). כאן המקום להזכיר כי מערכת המשקעים בצפון הנגב אינה זהה כלל, ולעתים אף הפוכה לחלוטין לזאת שבשאר הארץ – והסיבה היא כי צפון הנגב מצוי יותר תחת השפעת מערכות העננות הזורמות אליו לאורך חופי צפון אפריקה (בניגוד למה שמכונה “השקעים הקפריסאים” הבאים ממערב ומצפון-מערב); ניתן להבחין בכך בקלות בצפייה במפות הגשם המוגשות בטלוויזיה בשידורי התחזית.
לא יאומן, אבל ניתן לנחש, בדייקנות סבירה, גם מחזורי-גשם יותר ארוכים (ולהם לא שמעתי עד-כה הסברים מתקבלים על הדעת). מחזור קצר, לא סדיר במיוחד ותקף אך דרומית לקו אשקלון-חברון, הוא מחזור מיוחד של כתריסר שנים = שנע בין שיאי-גשם לחורפים יבשים. הוא מתועד למעשה רק משנות השמונים של המאה ה-19, מאז שהחלה המדידה הראשונה בשולי הנגב (בעיר עזה). מחזור זה שובש פעם אחת, שנים אחדות לאחר שהחלו המדידות, בעקבות התפרצות הר הגעש קרקטואה שבאינדונזיה (1883); עקב ההתפרצות האדירה שפוצצה את כל ההר, כוסתה רוב האטמוספירה של כדור הארץ בענני אבק כבדים שגרמו למשקעים יוצאי-דופן במשך כמה חורפים (ועקב כך עברו חלק מנוודי הנגב לעסוק בחקלאות…).
מחזור קבוע נוסף, המתועד יפה בבדיקת טבעות הגידול של עצים, חל כל 50 שנה (ובמקרה מטורף למדי מתאים לספירה הכללית…). זכורות היטב ההצפות של שנות התשעים של המאה העשרים, ובעיתונות התקופה אפשר לעקוב אחרי השיטפונות במעברות של ראשית המדינה שאקורד הסיום שלהם חל בירידת שלג בכל הארץ בשנת 1950. אגב, יש הטוענים שזהו בעצם מחזור של 100 שנה שניתן לחלקו לשניים (אבל מה זה משנה – העיקר שיורד גשם, ובחלוקה נכונה…).
מחזור ארוך במיוחד, אך מתועד היטב בטבעות עצים, הוא מחזור בן כ-700 שנה שתועד לראשונה בעצים זקנים (ערער סיני) בדרום חצי האי סיני; כנראה שהוא תקף רק בחצי האי סיני ואולי גם בחלקים מהנגב.
ועוד בעניין המחזור השבועי: הסידור הזה עובד גם לטובת הטסים לדרום-אירופה בחורף (משום-מה…), שמעליהּ השקע חונה, בדרך-כלל, חצי שבוע לפני שהוא מגיע לכאן. נניח שבסוף דצמבר אתם מזמינים טיסה לרומא לחודש מרץ – אתם יכולים לנחש בשיטה הזאת כבר בעת ההזמנה איזה מזג-אוויר יקבל את פניכם בעת הנחיתה (בתקווה שאין שביתה ברומא, שאותהּ אין לחזות בשום דרך, כי שם המחזוריות ממש לא קבועה…); ונא לא לשכוח את העיקר – בעת ההזמנה לבדוק את היום בשבוע של הנחיתה.
עתה רק נותר לייחל שהאקלים העולמי לא ישתגע יותר מדי וישאר בתחומי ההתנהגות הסבירה.
דן גזית
לרוע המזל האקלים העולמי כבר משתגע.
הכל נכון ובדוק! גדלנו על זה ועד היום התיאוריות שלך מוכיחות את עצמן.