גְּאוֹנֵי הַמִּחְזוּר  (חפצים בשימוש מישני על-ידי בדווים בחבל הבשור התחתי)

במהלך המחצית השנייה של המאה העשרים, בצעתי סריקה ארכיאולוגית רגלית בשטח נרחב בתחומי חבל הבשור התחתי: בשתי מפות-סקר (מפת אורים 125 ומפת צאלים 129) וכן בקטעי-שטח – שאינם רצופים – בסמוך למפות הללו; סך כל השטח שנסקר בקפדנות מתקרב ל-400 קילומטרים רבועים. מלבד בשרידים הארכיאולוגיים, נתקלתי במהלך עבודותי בשטח באין-ספור שאריות של מאהלי בדווים נטושים וליקטתי בהם חפצים מיוחדים, שעוררו את סקרנותי והַעֲרָכַתִּי לגבי כישוריהם של אותם נוודים-למחצה – בניצול מושכל של שאריות ופסולת של אוכלוסיות שכנות, כגון יישובי-קבע ומחנות צבא. נלהבתי מדמיונם  של הבדווים בהסבתם של השאריות והפסולת לעזרים וכלים לצרכיהם  – חפצים הרחוקים מאוד מיעדם ומשימושיהם המקוריים.

להלן מוצגות דוגמאות לחפצים כאלה מאוסף קיבוץ גבולות:

• שני מורגים לדייש-תבואה מפח גלי (ששימש במקורו בדרך-כלל לכיסוי גגות, בעיקר של מחסנים). הפן הפָּעיל של המורג נוצר ממהלומות-גרזן רצופות על הפח והחודרות אותו. קצהו האחד של הפח עוקל קמעה ושם חוברה ריתמתו אל הבהמה הגוררת בעת הדייש.

הימצאות שני מורגים כאלה (משני אתרים נפרדים) באוסף מצביעה על כך שאולי זאת לא היתה הברקה חד-פעמית. המורגים המקומיים הנפוצים בנויים מלוח-עץ עבה, המנוסר מגזע של אשל עבות או שקמה, ובו משובצים להבי-ברזל משוננים (בניגוד למורגים הגליליים בצפון שמשובצים באבני בזלת). העובדה שנמצא יותר ממורג אחד כזה אולי גם מצביעה על יעילותו.

• קבוצת חלילים מקטעי צינורות פלסטיק ומחוליות של מוטות אלומיניום של אוהלי-סיירים צבאיים. בחלילים נקדחו עד שבעה קדחים והם דומים ליחידות של “חלילי פאן”, ללא פיה. בזמנו נבדק אוסף הצינורות המנוקבים הזה על-ידי המוזיקולוג ד”ר דוד הלפרין והוא אישר שאכן אלה היו כלי-נגינה.

• עדי ממטבעות נקובים להשחלה על חוט; העדי נענד על-ידי נשים בדרך-כלל על המצח ובשולי כיסוי הראש, בתוספת חרוזים ומשמש גם כעין “ביטוח פיננסי” בעיתות חירום. כמעט בכל עדי כזה ניתן לזהות גם מטבעות עתיקים, בעיקר מטבעות ממתכת-כסף. עדי זה נרכש בצפון-סיני ונתרם על-ידי משה גזית. הרכב העדי: תליון אחד מעוטר דמוי מטבע, 49 העתקי מטבעות טבועים בפח-פליז – בשלושה דגמים – מתוצרת מפעל מסויים בירושלים שייצר העתקים כאלה במיוחד, 3 מטבעות כסף מקוריות ו-10 חרוזים מקליעי תחמושת של רובה, מרוקנים ממילוי העופרת. הפריטים מושחלים או רקומים אל רצועת אריג כתומה. כל העתקי המטבעות והמטבעות הם משלהי התקופה העות’מאנית ומצוין בהם מקום הַטְבָּעתם – קונסטנטינופול (איסטנבול).

• ידית לסכין, מותקנת מהשחלת תרמיל של כדור-רובה . הסכין עצמה, על להבהּ, היא לרוב עבודת-נַפָּח מקומי או נודד (באוסף מצויות סכינים אחדות כאלה). במקרה זה, התרמיל הוא מכדור תורכי מהמלחמה העולמית הראשונה.

• קלע (ליידוי חפצים כגון אבנים ככקליעים) משזירת יריעה של תחבושת רפואית וחבלים.

• כיסוי תפור מאריג-שק, מיריעות ומ”חבלי-כיבוש” (של חבילות-קש) על מיכל פלסטיק, לבידודו. לידו גם קטע מרצועת-גרירה רקומה ב”חבל כיבוש” פלסטי שחור.

• בובת-משחק זעירה (צלמית? עבודה של אמן?) מעוצבת כ”מומיה” בכריכות של תחבושת רפואית (אריג גאזה) על שלד של כפיסי-עץ ואבנים קטנות.

• זמם (= מחסום-פֶּה) לבעל חיים, קלוע מחוטי-תיל של גדר; בדרך כלל בשימוש בעת דייש למניעת מאכל התבואה על-ידי הבהמה הגוררת את המורג.

• “אופניים”: שני גלגלי אופניים (ללא צמיגים, חישוקים) שכנראה נמצאו במזבלה של ישוב – מחוברים ביניהם ברצועות ברזל וברגים (שנלקחו ממכונה חקלאית כלשהי) ומותקנים לכדי משחק-ילדים.

יש לציין שכל החפצים דלעיל עדיין לא עברו ניקוי בסיסי ושימור יסודי.

דן גזית

* *  *

מהתופעה הזאת – של ניצול פסולת להפקת חפצים ברי-שימוש – ניתן להעלות כמה תובנות:  א. לא חייב להיות קשר בין הרמה הטכנולוגית של יצרן החפץ  הממוחזר לבין התוצאה הסופית;  ב. כנראה קיים קשר בין כישורי-אבחנה מיוחדים שניחונו בהם רועי-צאן ובכלל אנשים השוהים כל חייהם בשטח הפתוח (כמו, למשל, קריאת עקבות) לבין הפקת חפצים מפסולת;  וג. מבחינה גלובלית, אולי כדאי ללמוד, מנקודת מבטם של אלופי המיחזור האלה, כיצד ניתן לצמצם את רמת הזיהום העולמי בשימוש חוזר של מיני פסולת.

• מומלץ להשלמות: 1976. אדם ועמלו: אטלס לתולדות כלי עבודה ומיתקני ייצור בארץ-ישראל. כרטא,י-ם.
• תודותי לאורה גזית על הצילומים ולבעז זלמנוביץ על העזרה.