בראשית שנות ה-60 נסלל חלקו הדרומי של כביש 234 – מקיבוץ אורים עד קיבוץ צאלים. קטע-כביש זה הוא בן שלושה חלקים: חלקו הצפוני כולל מספר עיקולים – זכר לדרך העפר שחצתה בזהירות את מסילת הברזל הבריטית משלהי המלחמה העולמית הראשונה (ושפורקה כליל כבר בשנת 1927…); החלק המרכזי, שהוא כמעט כביש-סרגל, נסלל על משעול-חמורים עתיק שהוביל לבאר צאלים והחלק השלישי הוא מעבר נחל בשור – בגשר אירי (*) (כלומר בעל תשתית סלולה בתוך האפיק, יבש בקיץ – אם לא מזרימים בו ביוב – ולעתים מוצף בחורף). עקב הגשר האירי הזה קרו כבר כמה אסונות במעבר הנחל (ואחד ממש מול עיני ומצלמתי), כי קשה להעריך מגדת הנחל את עוצמת הזרימות החורפיות.
כעבור כעשור כבר התגברה בהרבה התחבורה בכביש, כתוצאה מפתיחת בסיס צאלים. יום אחד התקשרו אלי ממחלקת העתיקות שבמשרד החינוך (שעדיין לא הוכרזה כרשות): היות ואני שכן של הגשר האירי, והיות ואני מוכר למחלקה – האם אני מוכן להכין סקר ארכיאולוגי של סביבת המעבר בנחל לקראת הקמתו בקרוב של – שמעתם נכון – גשר!… את הסקר הכנתי במועד, הוא נשלח למחלקת העתיקות (תוצאות הסקר פורסמו בשנות התשעים במסגרת סקר “מפת אורים 125“), ועד היום אני ממתין לגשר…
חלפו-עברו ביעף עוד עשר שנים – ונאדא, כלום. היות ואני אז עובד במועצה שלנו (בבית-ספר-ערב) ופוגש פעילים שם – אני שואל “איך מתקדם הגשר” ועונים לי: עכשיו מתכננים את חבל שלום, יהיו שם הרבה תושבים – ויקשרו אותם עם כביש ישירות לבאר שבע, ותכנון הגשר משולב עם תכנית הכביש! (ולא שאלו את בסיס חצרים שממש לא הסכימו שיעבור כביש אזרחי בסביבתם…). – ובינתיים – עוד שתיים-שלוש מכוניות נסחפות בשיטפונות ואנשים שניצלו בנס.
עוברות שנים אחדות, ומישהו ממחלקת העתיקות מטלפן: דן, מה נשמע בחפירה של רודולף? מה – מו – מי עד שמתברר לי שהארכיאולוג רודולף כהן חופר אתר כלקוליתי מעניין בדיוק בצמידות למעבר הנחל. הוא פתח שם שני ריבועים וגם סקר לידם כמה שרידים מהתקופה הביזנטית, גם-כן בתחומי האתר. ואני שואל: במה זכינו? ונענה : לא שמעת? הולכים לבנות גשר…
והופ – הגענו לשנות ה-90, עוברים את מחסום שנת האלפיים, והמועצה שלנו מארגנת סיור למעוניינים בהתיישבות החדשה בחולות חלוצה, המכונה “החלוציות”. אנו שומעים הסברים מלומדים, והנה בשורה מפי המדריך: ואנו גם מצויים בשלבי הסיום של תכנון כביש, חיבור ישיר לבאר שבע! ואני שואל: ואיך החצייה של נחל הבשור? והוא עונה: הבטיחו גשר!…
אבל – פטור בלא-כלום אי-אפשר: לפני כשנתיים שיפצו את הירידה הדרמטית (וסליחה מראש: והמטומטמת) מהמישור אל המעבר הפרובלמטי: הכביש הורחב, תשתיתו קבלה ריבוד חדש, שוליו הוגבלו בגדר-מתכת, אבל – לא מיתנו את שיפוע הכביש ומהירות הנסיעה בו לא הוגבלה מספיק. בדיוק שם, פעם – מול עיני ועיני רעייתי – ירדה ביעף מכונית לקראתנו, ניסתה “לקחת את הסיבוב”, בצעה רונדל-עצמי ב-360 מעלות ונעצרה, וממנה הגיחה חיילת מבולבלת… (היום, עם כל הברזלים בצדדים, החיילת לא היתה יוצאת מזה בחיים). ה”תרגיל” הזה היה חזרה כמעט מדוייקת למה שעבר אילנצ’יק כ-60 שנה קודם לכן, כאשר נסע לשדות שלנו בפלוג’ה עם המשכורות לכל הפועלים שעבדו שם, היפוך הרכב היה מושלם, אילנצ’יק יצא ממנו בנס, מבולבל, ושטרות הכסף התפזרו ברחבי חבל הבשור… סדנא דארעא חד-הוא.
בינתיים השתנו פני השטח שמעל המעבר לחלוטין: הועברה בו צנרת ראשית, הוקם מכון-שאיבה וניטע מטע נרחב של חוחובה.
ועדיין מתכננים את הגשר…(ואולי כבר לא).
ולסיום – מעשה שהיה במעבר הנחל אחרי מלחמת ששת הימים, מן הימים שלפני הווייז: משום-מה, צה”ל ריכז כמויות גדולות של רכב-שלל מסיני משני צידי המורד למעבר הנחל, כנראה בדרך לפינוי נוסף. משאית שק”ם שנשלחה מהצפון – בידי נהג חדש – למחנה צאלים, הגיעה בדרכה למעבר שלנו. הנהג החוויר, סובב את ההגה וחזר: “עד סיני הגעתי ולא מצאתי את מחנה צאלים”…
(*) קיים עדיין ויכוח על מוצא הכינוי הזה; האם זה על שמו של גנרל אנגלי שסלל גשרים כאלה בהודו בעת ההשתלטות עליה; האם זהו כינוי שהאנגלים המציאו כי “האירים הם קמצנים, כמו הסקוטים” ולכן הם לא בנו גשרים של ממש; כי במלחמותיהם עם האנגלים, כך האירים הסתירו את המעברים בנחלים ועוד השערות אחדות מסוג זה.
דן גזית. 08.05.2022
בצאלים כבר לא יבנו גשר כנראה…
ורק נזכיר את גשר אברהם (ז”ל), שהיווה סוג של פתרון, אבל האריך לנו את הדרך לבאר שבע בהרבה. כילדה תמיד נראה לי “משקשק” ומאד מפחיד ולא יציב.