שנים רבות מטרידה אותי השאלה מדוע אין אצלנו בסביבה קברי צדיקים כמו שיש בגליל, למשל; אמנם מתקופת המשנה (התקופה הרומית) אין במקורות רמזים על יהודים שהסתובבו כאן, אך בתקופת התלמוד (התקופה הביזנטית) התגוררו בסביבה יהודים – בחלקם בעלי-ממון – ושרידי בית הכנסת בחורבת מעון יעידו. מכל מקום, לפי תפרוסת הקברים הקדושים בארץ כלל לא חייב להיות קשר בין מקום מגוריו ופעולתו של הצדיק לבין אתר קבורתו. אתר הקבורה נבחר, בדרך כלל, לפי קלות הגישה למקום ואם אין כזאת – מְאַמְצִים קבר שיח’ מוסלמי בסביבה והכל מרוצים מההסדר (למשל, “קבר יוסף” ליד שכם, “קבר רבן גמליאל” ביבנה, “קבר בנימין” ליד כפר סבא ועוד המון כאלה). בשיטה הזאת קורה שנולדים קברי-צדיקים זהים במקומות שונים לאותו הצדיק, אך נראה שזה לא מפריע לאף אחד…
לכל הדעות, קבר צדיק (להלן ק”צ) הוא נכס כלכלי לכל סביבתו. על-אף האיסור המוחלט ביהדות לדרוש במתים (“זבחי מתים”, תהילים ק”ו), האדם המאמין אינו יכול שלא להתמכר לפולחן הק”צים המתווכים בין בני התמותה לבין הכוחות העליונים – זה מאוד נוח, בייחוד שקיימת “חלוקה מקצועית” בין הק”צים (האחד מומחה למחלות-עור, השני ללידת בנים זכרים, השלישי לשידוכים מוצלחים ולרביעי אין התמחות אך הוא נזכר במקורותינו כאיש דגול – חז”ל – וכיוצא בזה). מעניין שחוץ מקבר רחל, קבר חולדה הנביאה וקבר אסתר המלכה (באיראן) הידועים, נדירים אצל היהודים קברי צדיקות לעומת המצב באִסְלָאם, עם שפע של קברי שיח’ות, חאג’ות וסתם צדיקות (ואיך זה שעדיין לא אוּתר קברהּ של הצדֶקֶת הבוגדת-רוצחת יעל אשת חֶבֶר הקֵיני???).
פולחן ק”צים מבוסס על העברת טובין מיד המבקש אל סוכני הצדיק – הרי לבעל מקצוע צריך לשלם עבור השֵׁרוּת (ומה לעשות שהצדיק הוא ז”ל וקשה לו לנהל את ענייני הפיננסים שלו ולכן יש לו לוֹבִּי). צורת התשלום מגוּוֶנֶת – החל מרצועת-בד התלויה על עץ והמתנופפת ברוח וכלה בסכום-כסף נכבד או התחייבות על הקדשת נכס כלשהו.
איך בכלל נולד ק”צ? לרוב אין ידיעות איך התפתחו מסורות קדומות, אך למזלנו (או שלא…) ק”צים נולדים אף בימינו ואפשר לעקוב אחרי התהליכים האלה בכלים שפיתח מדע האנתרופולוגיה; התהליך הנפוץ ביותר והמתועד היטב להכרזת ק”צ נקרא “חלמתי חלום”. זה קורה כשאדם בעל-מעמד בקהילה, שלא נהוג לערער על דיברתו, קם בבוקר ומכריז ברבים: חלמתי חלום שבאתר פלוני קבור הצדיק הידוע פלמוני. כמובן, שאתר הקבורה שנחלם הוא בדיוק בחצרו של המכריז או לפחות סמוך לבית העסק שלו או לחלקת שדהו, וְאִידָךְ זִיל גְּמוֹר. גילוי ק”צ כזה תועד בפירוט בעיתונות היומית בחודש יולי 2007 בשולי בית העלמין בנחלת יצחק, כאשר חולם החלום מתגורר ממש מעבר לגדר מול הק”צ…
ומה כל זה נוגע לנו? – אוֹהוֹ, ועוד איך! תארו לכם מה היה מצבנו לו היה אצלנו, או למִצְער במצפה-גבולות, ק”צ בעל משלח-יד מכניס, למשל – צדיק המגן עלינו מברזלים מעופפים (מין כיפת-ברזל, אבל בהצלחה של 100%). היינו יכולים לבנות כאן אימפריה שעופר+אריסון+לבייב+יצחק תשובה+בן דב היו גמדים לידינו. הייתי אומר שעתה הוא הזמן להרים את הפרוייקט, לאור התחזיות מה אולי יהיה – גם מהבחינה הביטחונית וגם מהבחינה האמוּנית (משרד הדתות מחלק מקוואות בחינם; הם חיוניים לטקסי הטהרה של האוכלוסיה הנוהרת לַחֲלּוֹת את פני הק”צ).
הדבר היחיד שחסר כרגע הוא שאדם בעל-מעמד בקהילה ושלא נהוג לערער על דיברתו, יקום בבוקר אחד (ויפה שעה אחת קודם) ויכריז ברבים: חלמתי חלום.
דן גזית.
נ”ב: בעת הדחק ניתן להשתמש בעץ קדוש. עץ קדוש מקבל את קדושתו מצמיחה על ק”צ או מקרבה מיידית אליו. בארץ מצויים קרוב לאלפיים עצים קדושים, כבודדים וכחורשות. במרחבי חבל הבשור התחתי איתרתי 4 עצים שהתקדשו במסורות של הבדווים המקומיים – שני אשלים, שיטה ושיזף ובנוסף לכך חורשה קדושה שצמחה בעבר על תל הרור (ונכרתה בידי התורכים במהלך המלחמה העולמית הראשונה; “ככה זה” 26).
עץ קדוש מתייחד בהופעתו המהודרת (עקב האיסור לפגוע בו) והוא בולט על-פני סביבתו. עדיף לבחור עץ שמֵגִיר שָׂרָף דליל מענפיו (מעין תופעת “סְטִיגְמָטָה” = טיפות אדומות כדם הניגרות מ”פצעי” פסלי ישוע מסוימים ולעתים אף ממאמינים). ניתן לנצל זאת למכירת “דמעות-קדוש” לרפוי נגעים וכסגולה כנגד עין-הרע.
- ניתן לקבל אצלי את טבלת האתרים הקדושים בצפון-מערב הנגב.