בית הכנסת העתיק במעון ורצפת הפסיפס  (במבט אחר)

בית הכנסת העתיק במעון ורצפת הפסיפס (במבט אחר)

     בשנת 1957, היאחזות הנח”ל ניר עוז – שבתחומי המועצה האזורית אשכול – הפכה סופית לקיבוץ; עקב כך, הוחל בסלילת כביש-גישה אליו מכביש 2410 – המכונה בפי תושבי האזור “כביש הפרסה” – ישירות אל שער הקיבוץ. הופעל דחפור ליישור התוואי שיצא מכביש הפרסה דרומה,  אך לאחר כ-200 מטרים – הדחפור העלה שברי רצפת פסיפס. התברר כי הדחפור חדר לרצפה בפינתה הצפון-מערבית, וחלף בקו ישר  עד קרוב לאמצע הצלע הדרומית של מלבן הרצפה. אמנם כ-40% מהרצפה הושחתו, אך מאחר והרצפה מעוטרת בצורה סימטרית, הנזק נסבל.

    בניקוי הראשון כבר אובחנו המנורה בעלת שבעת הקנים ומעליה הכתובת הארמית באותיות עבריות, אך מרוב ההתלהבות (בית-כנסת יהודי!) והבהילות (מע”ץ לחץ להמשיך בסלילה) – בוצעה באתר חפירה ארכיאולוגית מרושלת, בכייה לדורות: עקב כך, לא ברור אם המבנה כלל רק את האולם בעל הפסיפס, או גם שתי סיטראות מרוצפות באבן. גם מיקומה של תעלת-אבן, שסיפקה מים מבור-אגירה לאגן טבילה מדורג (“מקווה?”) במזרח האתר, לא מסייעת להבנת גודלו והיקפו של המבנה. מכל מקום, באחד מהחיטוטים שנערכו במערבו של המבנה (להכנת פודיום לנוחיות המבקרים) – נראה שממערב לבית הכנסת היה קיים אגף נוסף.

    מכל מקום, התעוררה התרגשות גדולה עקב גילוי בית-כנסת יהודי קדום, הראשון שהתגלה בדרום הארץ, באזור (“ארץ גרר”). חבל-ארץ זה נחשב במסורת ובכתובים כחלק מארץ ישראל שיהודים לא התגוררו בו במהלך התקופה הביזנטית; עד כדי כך, שנופק שטר-כסף ועליו עיטור שעובד מהפסיפס, ונשא כתובת הסבר: “בית הכנסת העתיק בנירים”… (כנראה שבמדינתנו הצעירה לא היו רבים שידעו לקרוא מפות כראוי…).

בנק ישראל חמישים לירות ישראליות , סדרת הדמויות , 1959

    כאשר הוסרה הרצפה והועברה לירושלים לשיפוצים – התגלתה מתחתיה רצפת פסיפס קדומה יותר, אך באבן “טבעית”, ללא צבע. באותה ההזדמנות שנחשפה התשתית, נבנה על-ידי רשות העתיקות גג-בטון, הנתמך בעמודים מאסיביים, כדי “להגן על הפסיפס”. אך אבוי – המשקל האדיר של הבטון התחיל לגרוף לעומק את הפסיפס בהיקפם של העמודים; העמודים ננעצו לעומק באדמת החורבה, סדקו את גג הבטון ומי הגשמים (שחדרו מהגג) הגדילו את הנזק.

    בצער רב סולק גג הבטון, רצפת הפסיפס עשתה שוב “טיול שיפוצים” לירושלים, וגג חדש וקל יותר הוקם באתר, הפעם גם עם תוספות לגישה נוחה ובמת-הסברים נעימה. לפני שהתקינו את מורד העץ המשופע ממגרש החנייה אל הרצפה, הוצע לי על-ידי קק”ל לבצע חפירת -הצלה בקטע שאמור היה להיות מתחתיו. שמחתי והסכמתי, אך מיד – משום-מה – ההצעה ירדה מהפרק ,לאכזבתי  הרבה.

     “טיולי” הרצפה וחיטוטי-אספנים בה גרמו נזקים; תלונות למועצה האזורית לא הועילו. ניסיתי להפעיל מכר משרות המילואים, יהודי דתי שערך טור בעתון “הצופה”, כדי שיתלונן במשרד הדתות (אולי יממנו שומר?), אך הללו הודיעו כי “למשרד הדתות אין עניין בבתי-כנסת ארכיאולוגיים”…

    סיפור מעניין נולד בקריאת כתובת ההקדשה שבראש הפסיפס. כנראה שמשבץ הפסיפס בתשתית המלט, בעודה טרייה, לא רק שלא קרא ארמית (או עברית), אלא גם לא הבין את משמעות האותיות שהוגשו לו – בוודאי על פתק. התוצאה היתה – ארבע שורות, מלאות עיוותי כתיבה ושגיאות-כתיב. המחצית השנייה של השורה הרביעית היא בליל של סימנים ללא פשר, אולי תאריך בניית הפסיפס לפי ספירה מסויימת, שלצערנו לא שרד. השאלה הנשאלת היא: איך כל זה לא הפריע לקהל המתפללים? (והאם גם הם לא הצטיינו כל-כך באוריינות…).

    כתובת ההקדשה מנתה גם ארבעה שמות של אישים (אשר רק שלושה מהם שרדו), כנראה בעלי-הון אשר תרמו מכספם להקמת הרצפה; לפחות שניים מהם נראים כשמות נבאטיים – אישו ותמה. אם אכן זאת היא משמעותם, יש להתייחס לשמות נוכריים בבית כנסת יהודי התייחסות מיוחדת, כי בימי קדם – שמות אנשים תאמו את לאומיותם. מכל מקום, חשוב לציין את העובדה כי בתוך 55 העיגולים (שנוצרו מגפן המשתרגת מתוך אמפורה שבמרכז למטה ) – מתוארים רק בעלי-חיים.  ברצפה אין כלל דמויות-אדם, לעומת שאר הרצפות מסוגה בסביבה הקרובה (רצפת שלאל מאזור פארק אשכול, כנסיית המנזר בח’רבת אל פאר = באר שמע) וכן בעוד כ-10 שרידי רצפות דומות ברחבי הארץ; מכאן אנו מסיקים כי דגם זה היה חביב למדי מחד גיסא, וגם הותאם על-ידי יוצריו לאמונותיהם ולדרישותיהם של המזמינים מאידך גיסא.

מאת Bukvoed – נוצר על־ידי מעלה היצירה, CC BY 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=7318407 רצפת בית הכנסת העתיק במעון

    יש להדגיש, כי שרידי בית הכנסת העתיק במעון הם רק חלק קטן מערכו הארכיאולוגי של האתר הנרחב, המשתרע על יותר מחמשת אלפי דונמים. חפירה ארכיאולוגית (בניהול פרחיה נחשוני) לאורך קטע מ”כביש הרעב”, מצפון ל”בית הלבן” (שהיה בית הספר של הכפר ח’רבת מעין אבו סיתה), הבהירה כי קיים בו רצף יישובי, כמעט ללא הפסקה, מהתקופה הפרסית (המאה החמישית – רביעית לפני הספירה) ועד ימינו. מצפון לכביש הפרסה, מול הכניסה לכביש לניר עוז, קיימים שרידי כנסייה גדולה. בחלקו המערבי של האתר נותרה עד ימינו באר עתיקה שופעת; יתכן והיא המפתח לתולדות הישוב הפורח מעון.

    ומשהו לנשמה: כ-50 מטרים מדרום-מזרח לבאר, סמוך למשוכת צברים, בעונת הפריחה של הכלניות האדומות הצובעת את חבל הבשור כולו באדום – קיים אי בודד של כלניות צבעוניות אחרות! אתם סקרנים לדעת את צבעם? הנכם מוזמנים לבדוק…

דן גזית,  24.10.2022

תגובה אחת

  1. אורה גזית הגב

    כבר המון שנים לא הצצתי לרצפה הזו, למרות שאני עוברת לידה, כידוע לך, לא מעט… נבוא לבקר וגם נבדוק את צבע הכלניות המיוחדות בחורף הקרוב.

השארת תגובה