רקע: נחל בשור חוצה בדרכו מפלס מי-תהום רדוד ובו נביעות ששימשו מאז ומקדם כעורק החיים לאוכלוסיות שהתגוררו בסמוך לו. מקור-מים נוסף היוו השטפונות בחורפים, אך עוצמתם האדירה היקשתה על ניצולם; אפילו בימינו, על אף פלאי הטכנולוגיה, קשה “לתפוס” את המים אלא בשאיבת-צד בלבד. בימי קדם, רק בתקופה הביזנטית (לפני כ-1500 שנה) הוקמו בנחל בשור מיתקנים לניצול גאויות (=זרימות שטפוניות).
תיאור האתר: בשתי גדותיו של נחל בשור (נ”צ מרכזי 0711-1032) חצובה בסלע מערכת מרשימה של אמות-מים לאורך עשרות מטרים. בעבר הוזרמו באמות מי-גאויות מהנחל להשקייה בהצפה. כיום, האמות סתומות בחול נודד. מספרו של האתר הוא 200 במפת הסקר של אורים (125). צילומים ומידותיהן של האמות – אורכן, רוחבן ועומקן בקטעים השונים ניתן למצוא באתר הסקר של רשות העתיקות וכן בספר “חבל הבשור” מאת המחבר, עמוד 144.
מטרות הפרוייקט: ניקוי האמות וחשיפתן; איסוף ממצאים ארכיאולוגיים מהאמות ומסביבתן הקרובה לשם סיוע בתיארוך תקופות פעילותן; אפשרות לחשיפת כתובות שנחרטו בידי החוצבים (=מי היו ?); הצגת האמות במלוא הדרן כפי שהיו בעבר והבנת תיפקודיהן.
יתרונות הפרוייקט:
- האתר מצוי בקרבה לכביש 222 (בין גבולות לצאלים) ובצמוד ל”דרך הבשור” וניתן להגעה בזמן קצר, בכל כלי רכב ובכל עונות השנה.
- האמות פרושות לאורך הנחל ואפשר להעסיק בהן קבוצה גדולה של חופרים בעת ובעונה אחת.
- אין צורך במתן הכשרה מיוחדת לחופרים ותוצאת עבודתם נראית מיד לעין (סיפוק מיידי). העבודה אינה מחייבת כושר פיסי, שווה לכל נפש ומתאימה לכל מסגרת זמן נתונה. למשתתפים מוענק במקום הסבר גיאוגרפי והיסטורי בהתאם ליכולת קליטתם. כל ממצא בעת החפירה מוצג ומוסבר לחופרים.
- לחפירה קיים אישור מטעם רשות העתיקות על-שם החתום מטה.
לוגיסטיקה: החפירה מנוהלת על-ידי הארכיאולוג דן גזית, לפי הוראותיו ובאחריותו. על החופרים ומלוויהם להיות בעלי ביטוח אישי ורפואי – באחריותם.
- יש להצטייד בביגוד ובהנעלה מתאימים, במי-שתייה ו…בחטיפים. (לא לשכוח כובעים ומצלמות. נא לא להביא ציוד להשמעת מוסיקה בקול).
- בדרכו לאתר, הרכב ייכנס לגבולות להעמסת כלי-עבודה וכפפות שיוחזרו לגבולות בסיום העבודה.
* * *
הפרוייקט החל בשנת 2000 והשתתפו בו כיתות מבתי הספר ניצני אשכול ומעלה הבשור וקבוצות נוער מחו”ל ששהו בקיבוץ. במהלך החפירות הצלחנו לחשוף קטעים אחדים באמות המים משני צידי האפיק. מאז קרו שתי תופעות גיאולוגיות מעניינות: הקטעים החשופים התמלאו בחזרה בחולות נודדים, ועל-אף שטפונות אדירים שפקדו מאז את הנחל – אף לא אחד מהם היה מספיק גבוה כדי להזרים מים באמות החצובות.
מכאן ניתן ללמוד כמה תובנות חשובות: א. תהליך ההגבהה של פני השטח בחבל הבשור מצוי בעיצומו, כפי שקרה – בעוצמות משתנות – ברבבות השנים האחרונות; במקורו הוא הספקת החול הנודד מזרחה בעמק החוף הדרומי של ישראל ובצפון סיני. ב. השפעת התפשטות הכיסוי הצמחי – אם הטבעי ואם המתורבת (=גידולים חקלאיים) על החול הנודד – אינה ניכרת ואינה פוגעת באופי זרימת החולות ממערב. ג. נראה שאפיק נחל בשור התעמק – באזור הנבדק – לפחות בשני מטרים מאז שנחצבו אמות המים בגדה השמאלית התלולה; ד. ההגיון מלמד שבכניסה לאמת המים היה קיים מתקן כלשהו לקבלת ואיסוף המים – ולכך לא נמצאה עדיין כל הוכחה. כנראה שהסחף הרס אותו בחלוף העתים. מכל מקום, כל הבדיקות עד-כה מצביעות על עליית פני השטח במערב הנגב במילימטר אחד בממוצע לשנה, ובכל חפירה ארכיאולוגית מוקפדת מתקבלת אותה התוצאה.
עד כה לא צץ כל ממצא ארכיאולוגי בשטח האמות החצובות – בשתי גדות הנחל – היכול לרמוז על תקופת חציבתן. זאת ההזדמגות להעיר, כי סמוך למחנה צאלים קיימת בערוץ נחל בשור אמת-מים חצובה ובנוייה, וכן במעלה הערוצים של נחל אופקים, צפונית למחנה צאלים, קיימים שרידים של אמות מים בנקודות שונות שעדיין לא נחקרו; לאלה הוביל אותי ויקטור עזרא, מהמועצה האזורית אשכול, שגילה אותם תוך כדי רכיבת אופני-שטח (וחלק מהשרידים הללו נפגע קשות על-ידי נבירה של “מחפשי אוצרות” למיניהם).
על מערכת אמות המים באתר 200 הודיע לי לראשונה יוסף (ג’ו) יחזקאל ז”ל מקיבוץ אורים, כאשר בא לבקרני באחד מימי שנת 1960: לאחר תום משמרת העבודה שלו ברפת, צעד רגלי, במגפיו לרגליו, מאורים לגבולות ותוך כדי חציית אפיק נחל בשור גילה את האמות.
יהי זכרו ברוך.