“אחיזה בקרן-שמש היא צעד ראשון לשליטה בתבל” (היה יכול להיות פתגם סיני עתיק)

מאחר ובשנים האחרונות, הנופים שלנו הולכים ומתמלאים במערכי לוחות לקליטת אנרגית השמש, נפגשתי לשיחה על ארוחת בוקר בחדר האוכל עם גיא שחר, מנהל הקמת הפרויקט הסולארי ההולך וצומח בין גבולות למצפה (עשיתי שעורי-בית: בלטינית – sol זאת שמש; עד כאן הגעתי).

– למה רק עכשיו בונים? הרי בכל העולם כבר שנים רבות מנצלים אנרגיית-שמש?

 כי אנחנו מדינה מסודרת: צריך אישורים ממינהל מקרקעי ישראל וגם מהקק”ל וגם מכל דרגי השלטון (המקומי, המחוזי, הארצי) וגם מכל מי שחושב שהוא שומר על הטבע והסביבה – להסב שטח חקלאי (ולא משנה אם הוא בשימוש שכזה או שלא כבר שלושה דורות – העיקר שכך הוא מסומן במפות…) לשטח תעשייתי, ותחשוב על כל החתימות שצריך להשיג לשם כך וכמה עצים צריך לכרות בברזיל בשביל לייצר נייר לטופסולוגיה הזאת ותבין כמה זמן והוצאות מבזבזים – אבל זהו הסֵּדֶר המיטבי.

(הערת המלב”ד = כלומר הערת המראיין, כלומר שלי: הסבר יפה ומנומק היטב; אך למיטב ידיעתי, בקריית המדע שבשדה בוקר ניצבים כבר עשרות שנים קולטי-שמש לייצור אנרגיה; אפילו רואים אותם מהכביש. לכן, השאלה שלי נותרת – מה קרה למדינה שלנו שלא פיתחה אלא רק לאחרונה מערכים כאלה?)

– האם מה שאתם מְקִימִים דומה בעצם לדוד-שמש ענק?

בכלל לא. בדוד-שמש, קרינת השמש מחממת ישירות צנרת-מים מפותלת המוזרמת לדוד; לעומת זאת, בשדה הסולארי מתקינים קונסטרוקציה (מערכת נושאת) ועליה מרכיבים פָּנֶלִים (משטחים) שבהם משובצות בצפיפות פרוסות סיליקון (צוֹרָן, יסוד כימי אל-מתכתי המרכיב, בין השאר, גם את החולות שלנו). כשקרינת השמש פוגעת בסיליקון, הוא משחרר אלקטרונים לכבלים וזוהי זרימת החשמל.

– ואז אפשר כבר להעמיד קומקום?

עדיין לא – אבל עוד קצת סבלנות; החשמל שנוצר הוא בזרם ישר (כמו מסוללה חשמלית) וצריך להפוך אותו לזרם חילופין כדי להכין קפה. לשם כך בונים ליד השדה הסולארי קבוצת מֵמִירִים, שזהו תפקידם.

– ואז כבר אפשר קפה…

עוד רגע: החשמל הנוצר מועבר לרָשוּת החשמל, שהיא גוף-על הכפוף רק למשרדי האוצר והאנרגיה והוא דואג לקלוט את התוצרת ולווסת את המערכת כולהּ. יש בארץ הרבה יצרני-חשמל פרטיים, ההולכים ורבים וחברת החשמל מנווטת את ההספקה לפי הצריכה.

 – ומה קורה בלילה כשאין שמש?

ידעתי שתשאל…

 – בשליפה, יש לי הרגשה כי החשמל שמייצרים מהשמש צריך להיות מאוד זול, כאילו בחינם…

באמת זה בכאילו: תתפלא, עלות ייצור חשמל בפנלים סולאריים שווה לזה של ייצור חשמל בגנראטורים המוזנים בדלק פוסילי (מוצרי נפט, פחם, גאז), ואפילו אם מביאים בחשבון שהפנלים אינם מתיישנים. כמובן, שלחישוב הזה לא נכנסת האפשרות שאולי פעם יאזלו הדלקים הפוסיליים וכן העלויות הפוליטיות של השימוש בהם.

– תגיד, הפנלים קבועים, או נעים על ציר ועוקבים אחרי השמש כדי לקבל מקסימום קרינה?

קבועים. לפי התחשיבים הכספיים, תוספת החשמל שניתן להפיק מפנלים עוקבים, מכסה בקושי את ההוצאות הגדולות של הקמתם (חיישנים, מנועים, בלאי מואץ וכדומה) וזוהי החלטה כלכלית של היזם. במבטחים, למשל, החלו בהקמת שדה סולארי ובו פנלים עוקבים, אך כל השדות האחרים בסביבה כוללים פנלים קבועים (בנחל עוז, ברור חיל, כרם שלום, צאלים ועוד). את הראשון מכולם, בגבולות, אנחנו נסיים לקראת חודש יוני. אגב, בקרוב אנו נתחיל לעבוד גם בתלמי יוסף ובאורים.

 – מי זה בכלל “אנחנו”?

היזם בעל רשיון ההקמה ובעל הזכויות נקרא EDF. אני עובד מטעם חברת ההקמה של הפרויקט “בילקטריק ישראל”, שהיא חברת-בת של חברה גרמנית, הגדולה והוותיקה ביותר בעולם הפועלת בכל הארצות. אנחנו מלוּוִים, באופן כמעט קבוע, על-ידי כ-10 מומחים גרמנים מטעם חברת האֵם והם מאמנים את הצוותים שלנו ומפקחים על הביצוע.

 – וכמה עובדים בשטח בסך-הכל?

צוות-יסוד בן כ-20 עובדים, שהולך וגדל ויגיע לכ-80 עם התקדמות העבודה לקראת גמר, בעוד כחצי שנה. אני חייב לציין כי את כל השֵרותים אנו צורכים באזור כאן, מערבית לבאר שבע, כולל רכישה של רכיבים שונים ממפעלים מקומיים. גם כוח-עבודה זמני אנו שוכרים מהאזור – כך שאנו סַפָּקֵי-פרנסה גדולים לסביבה ואנו גאים על כך!

ארוחת הבוקר המשותפת עם לירון ורונית (מתיירות-גבולות, שגם היא נהנית מהמיזם) מסתיימת, וגיא נאלץ לחזור לשטח – שעדיין מצוי בשלבי הקמת הקונסטרוקציות.

בהצלחה לשדה הסולארי ולנו, כמאמרו של ולאדימיר איליץ’ לנין:”עתיד האנושות – בחישְׁמוּל!”.

שאל וכתב – דן גזית.