תגליות בחוֹלִיוֹת

תגליות בחוֹלִיוֹת

(הפתעות בצפון חולות חלוצה)

CC0 Public Domain via pixabay

אני מתנצל מראש, אך עלי להגדיר תחילה ארבעה מושגים שאשתמש בהם ברשימה:

חולית: תלולית-חול (או רכס חולי); הגיעה בכוח הרוח שנשפה בגרגריהּ (=דיוּנָה).

סקר ארכיאולוגי: סריקה רגלית קפדנית תוך תיעוד: רישום, מדידה, צילום ואיסוף מִדְגָּם משרידים של פעילות אנושית קדומה.

אתר חנייה: סימנים לנוכחות אנשים לתקופה קצרה (לילה, שבוע, עונה) ללא שרידי בנייה קשיחה.

מוקד: שרידי מדורה שבקרבתהּ התנהלו החיים ומסביבהּ פזורים השרידים.

 

יופי. ועתה נתחיל בסיפורנו:

בראשית שנת 2013 פורסם באתר האינטרנט של רשות העתיקות סיכום מדעי שלם של עבודת-סקר כוללת שערכתי (כמעט לבדי) במשך כחצי-יובל שנים (*) בריבוע של 10×10 קילומטרים דרומית לצאלים; רוב השטח הסקור (כ-70 ק"מ רְבוּעים) מצוי בתחום החוֹליוֹת הנודדות שבצפון חולות חלוצה ובו חקרתי קרוב ל-400 אתרי חנייה דלים. כל אחד מהאתרים הקטנים האלה הכיל שרידי מדורה (או יותר מאחת), חרסים וכלֵי-צוֹר אחדים, ולעתים גם אבן שטוחה שהיתה לעזר בהכנת מזון (לטחינה, לריסוק ולקלייה על גבי האבן הלוהטת באש המדורה); הוא אשר אמרתי – ממצא דל, משעמם וחוזר על עצמו (וברשימותי הקודמות פזורים פה ושם הדים לסקר הזה).

למזלי, על-אף הדלוּת של אתרי החנייה, לעתים נדירות זכיתי לחדוות-גילוי שפיצתה על עבודה חד-גונית. על תגליות אחדות כאלה יסופר להלן.

 

שמחתי מאוד לפגוש בין החוֹליוֹת אתרי חנייה בולטים בשטחם הכוללים כ-15 עד 25 מוקדים, בשטח ניכר של דונמים אחדים כל אחד, משלהי המאה ה-11 לפני הספירה (בארכיאולוגיה: תקופת הברזל א'2, ימי השופטים ושאול לפי הכרונולוגיה הנקוּטה במקרא):  בדיוק בתקופה ארכיאולוגית זאת התמחיתי בעבודת התואר השני שלי והיה נעים להיפגש בידידים מוכרים (כלומר, בחרסים…). היו חמישה אתרים כאלה, וכשהֶעֱלֵיתי אותם על המפה – רבה היתה הַפְתָּעַתִי: הם כמעט "הסתדרו" בשוּרה, במרווחים  קצובים למדי של כ-2 ק"מ, בקו דרום-מזרח – צפון-מערב. האם יש לכך משמעות? האם הם הוקמו לאורך אחד מסעיפי דרכי הסחר המדברי ("ככה זה" 65)? ואם כן, האם הם התקיימו ממכירת מוצרי-צריכה לשיירות (מים, מוצרי-עדר) או הועסקו כמאבטחי-דרך בשכר?

 

באחד האתרים ליקטתי חרס מוזר ומיד הבחנתי שהוא לא שבר מכְּלִי-קיבוּל: הוא היה מעוטר בכִיוּר  ובהטבעה (בתבנית או בחותם) והיה מעוגל קמעא בשוליו. נראה היה לי שכדאי להתאמץ ולמצוא חלקים נוספים ולהבינו: מנקודת הממצא התחלתי לנוע במעגלים, במסלול לוּליָני ההולך ונפתח ובאמת מצאתי עוד חלקים שכמעט השלימו מסגרת-חרס של מַרְאָה ידנית (של נערה מגונדרת?…) בת כ-1500 שנה ונותרתי עם התהייה: מה למצרך-מותרות אופייני שכזה ולחניון-לילה בודד של רועים או ציידים בלב הישימון שבו הסיכוי שמישהו בכלל יביט בך, שואף לאפס?… (אגב: הנשים הבדואיות בימינו אכן משתמשות במראות כאלה, מֶרְגֻּבָּה בלשונן).

 

תגלית נוספת, באתר בן האלף השביעי לפנה"ס, בין שטחי קיבוץ צאלים לשטחי האימונים – אך כלל אינו קשור לאתר החנייה עצמו: מטבע \ מדליון מנוּקב מכסף טהור ועליו, מצד אחד, תבליט של שור רובץ וכתובת בערבית "אַלְמֻקְתָּדֶר בִּאלְלָה" ומהצד השני תבליט פַּרָשׁ מהודר על סוס וכתובת בערבית "לִילָה גָ'פַר". ארבע המלים מרכיבות (בשיבוש…) את שמו של חָ'לִיף מבית עַבָּאס (שפירוש שמו המלא: "הכל-יכול, בעזרת אללה ולמען אללה, ג'עפר") ששלט בבגדד בשנים 908 – 932 לספירה וטָבַע את המדליון לכבוד אירוע ממלכתי כלשהו. מדליונים כאלה, בזכות מַרְאם וערכם הכספי, שימשו מטבע עובר לסוחר בכל העולם הקדום, הרבה מעבר לגבולות האימפריה העבאסית.

כיצד הגיע לכאן המדליון הנדיר? מישהו, כנראה, איבד אותו דווקא שם וכך גרם לי נחת (ואולי היתה זאת אותה נערה גנדרנית בעלת המַרְאָה מהסיפור הקודם?…).

 

לאחר שביקרתי במאות אתרי חנייה דלים, הופתעתי מאוד כשהבחנתי בשרידים עתיקים של  בנייה באבן בלב החולות, בשולי מישור נרחב בין החוליות. היה זה כעין "תל" חול רדוד בודד, כ-60 ס"מ גובהו, שהסתיר תחתיו מבנה מאבני-גזית גדולות למדי, ומשתרע על כ-8×8 מטרים. פינה אחת מהמבנה בולטת ממעטה החול ומגלה אך נדבך אחד בלבד (היכן שאר האבנים, אם היו בכלל?). באתר ליקטתי חרסים מעטים הנראים כבני המאה השביעית לספירה. לא ניתן לזהות את מהות המבנה (מגורים? מֵצָד? מתקן-ייצור? מאגר מים?) ללא חפירה ארכיאולוגית. תעלומה.

 

וכאן מתחיל לפעול הדמיון הפרוע: האם גיליתי את יסודותיו של המגדל בו נכלאה הנסיכה מאגדת "על שלושה וארבעה" של ח"נ ביאליק, אליו היא נגררה על-ידי אביהּ המלך (שנע בעקבות מסלולי הסחר המדברי הבטוחים) על-מנת שלא תינשא לאהוב-לִבָּהּ (ובמסלול רכיבתהּ השאירה לו "סימני-דרך" – את תליון הכסף ואת מראת היד שלהּ שכבר מצאנו) ?…

 

דן גזית

 

(*) הסקר "נמרח" לאורך שנים רבות כי האזור הינו שטחי-אימונים של צה"ל ויכולתי לעבוד שם רק בסופי שבוע ובחגים, ולהיכנס אליו רק עם רכב גבוה ורב-מינוּע.

 

פורסם לראשונה ב "ככה זה, גיליון-123"

השארת תגובה