שׁיחוֹר, שׁוּר, שׁרוּחן ונחל בשׂור

שׁיחוֹר, שׁוּר, שׁרוּחן ונחל בשׂור

(האם "נחל מצרים" המקראי זרם במועצה האזורית אשכול?)

בשנת 1978 פרסם פרופ' נדב נאמן מאמר מהפכני בגיאוגרפיה ההיסטורית של חבל הבשור ובו הציע לזהות את "נחל מצרים" המקראי עם נחל בשור הנוכחי. הצעתו של נאמן מסתמכת גם על שניים ממחקריו – היכן היה "שיחוֹר מצרים" (ישע' כג: 3, ירמ' ב: 18, יהו' יג: 3  ו-יט 26, דה"א יג: 5) ומהו "שוּר אשר על-פני מצרים" (ברא' כה: 18, שמ"א טו: 7 ועוד) שפורסמו בעברית בפירוט רק ב-1982.

כמובן שלא ניתן במסגרת זו להעמיק בכל מערכת הנימוקים של נאמן להצעותיו, אך לפחות נציין כמה אבני-דרך במחקריו ונתחיל ב"שיחור" וב"שור". המשותף להם, מלבד היותם עצמים גיאוגרפיים, הוא מיקוּמם "על-פני מצרים" – לאמור, נוכח פני הטריטוריה המצרית (אבל לא בקִרְבָּהּ); במלים אחרות – בגבול מערך ישובי הקבע של כנען, כפי שחוזר המקרא ומתאר יפה במובאות הנזכרות לעיל..

צילום: דן גזית
תל שרוחן , מבט ממזרח

"שיחור" היא מלה מצרית שפרושהּ "מֵי [האל] חוֹר [הורוס, האל הַבָּז]" וזהו כינוי לכל מקור-מים, אם הנילוס ואם נהר או נחל בארץ (קישון? גדורה?  נעמן? – יהו' יט: 26). בהמשך הרשימה עוד נחזור לשיחור. האתר "שור" נזכר שבע פעמים במקרא, מהן פעם אחת בצירוף "דרך שור" (="הדרך בּוֹאַךָ שור", כמקובל במקרא) ופעם בצירוף "מִדְבָּר שור". הפרשנות העתיקה הציעה "שור" כחומה או ביצור, אך הֶעֱדֵר ה' הידיעה בטקסט המקראי מצביע ברורות שזהו שם פרטי של מקום-ישוב ולא שם-עצם סתם. יש לשים לב כי ברוב האִזְכּוּרים של שור, האתר מתואר כמצוי בשולי תחום נדידתם של נוודי הנגב, העמלקים והישמעאלים.

רמז מועיל למקומהּ של שור קיים בשתי הגרסאות על בריחת הגר המצרייה מבאר שבע (הביתה לאמא שבטריטוריה המצרית!) בבראשית טז ו-כא. הגר יוצאת לדרך שור (כלומר, לדרך ההולכת לשור) דרך "מדבר באר שבע" המצוי מערבית לבאר שבע (רמת חצרים, הַחַפָּה מכל ישוב-קבע עד שלהי התקופה ההלניסטית כיָאֶה ל"מדבר"=מקום מרעה) כדי להגיע לאזור הנחשב כמצרים, היום בדרום שטחהּ של המועצה האזורית אשכול (*). הגר מנווטת את דרכהּ בעזרת העצם הכי-בולט מולהּ – תל שרוחן.

לא נותר לנו אלא לזהות את תל שָׁרוּחֵן, על גדת נחל בשוֹר, כ"שוּר" המקראית: זהו תל המתנשא מעל המישור ומהווה נקודת-ציון לעוברי-דרך. ב-800 השנים הראשונות מתוך 1900 השנים שהתל היה מיושב –  היה תחת השפעה או שליטה מצרית! הקברים בני תקופת השליטה המצרית מצויים תמיד על הגדה השמאלית של הנחל, שהיתה טריטוריה מצרית, כי מצרי חייב לפי המנהג להיקבר בתחומי מצרים; השם "שׁוּר+xx" מופיע בכתובת מצרית ("רשימת שִׁישָׁק") הנוגעת לאזורנו משנת 925 לפנה"ס (ועל הזיהוי השרירותי "שרוחן" כבר קמו עוררין לפני שנים רבות: "שרוחן" נזכרת במקרא כישוב בנחלת שמעון ומבצר בדרום הארץ בשם זה נזכר ברשימות מצריות מן המאה ה-16 לפנה"ס, אך ה"חתונה" עם התל בגדת נחל בשור נראית מפוקפקת).

ועתה נחזור ל"שיחור מצרים": גבולהּ הדרומי של הארץ הוא נחל מצרים,  והוא מופיע  כ-" nahal musur אשר על-יד יֻרְזָה" (=תל גמה, וראו ב"ככה זה" 50) במצבות-הניצחון של סרגון, אסרחדון ותגלת-פלאסר ג' – מלכי אשור – בתיאור גבולהּ הדרומי של כנען לאחר שסופחה לאימפריה שלהם. כך גם בשבעה אִזְכּוּרים במקרא: במד' לד: 5-4; יהו' טו:4-3, 47; מל"א ח: 65; מל"ב כד: 7; ישע' כז: 12; יחז' מז: 19. בהשוואה למוּבאות המקראיות לגבי שיחור מצרים לעיל – לא נותר לנו אלא הזיהוי שיחור מצרים = נחל מצרים = נחל בשור (ומומלץ גם לעיין ב"ככה זה" 7 ו-12).

ונקנח בציטוט של נאמן: "דומה כי המסקנה החשובה ביותר העולה מן הדיון כולו הוא, שבולטת מידה רבה מאוד של אחידות בתפיסה המקראית על גבולהּ הדרומי של הארץ. הן במחזור סיפורי האבות, הן בתיאורי הכיבוש וההתנחלות והן במחזור סיפורי שאול ודוד מתאר המספר את אותו אזור עצמו, חבל נחל הבשור ונחל באר שבע, שהיה אז גבול ישוב הקבע של הארץ הנושבת ואשר לאורכו או בשוליו נמצאו איגודי השבטים הגדולים ששכנו אז בדרום הארץ".

דן גזית

 

(*) ובהתייחס למסלולהּ המשוער של הגר הנמלטת, יש לי הצעה גם לבאר לחי-רואי; זוהי באר עתיקה המוסתרת בחיק ערוץ עמוק למדי, בשולי רמת חצרים, בנ"צ 07285-11650 (כיום נכללת בתוך גדרות בסיס חצרים).

 

פורסם לראשונה ב "ככה זה , גיליון-102"

 

השארת תגובה