רעייתו של יוסף הצדיק נטמנה בשמורת הטבע

רעייתו של יוסף הצדיק נטמנה בשמורת הטבע

      (לזכרהּ של באר אסנת ז"ל)

נחל באר שבע מנקז את בקעת באר שבע-ערד, בין חברון לירוחם, ומתמזג לתוך נחל בשור צפונית לבסיס צאלים. עקב תפרוסתו המרשימה, תורם נחל באר שבע (בנוסף לביוב של חברון…) כ-90% בממוצע מהזרימות החורפיות בנחל בשור. עוד לפני נקודת המיזוג, מתקרבים מאוד שני הערוצים זה לזה ויוצרים כעין רצועה שאורכה כארבעה קילומטרים; הרצועה רווּיָה במי-תהום רדודים ומשופעת בצמחיה, בבעלי-חיים ובאתרי עתיקות. אי לכך, ביום 12.1.1977 הוכרז קטע זה של הנחלים, בהיקף של 3700 דונם, כ"שמורת טבע" (ותודה לעזרי אלון על מידע זה).

בלב השמורה שכנה באר עתיקה, על הדרך הראשית עזה-חלוצה שחצתה שם את הנחלים; בתקופה הביזנטית המתה הדרך מתנועת צליינים נוצרים בדרכם לסיני ויש להניח שהבאר היתה אז פעילה במיוחד. במלחמה העולמית הראשונה, הבאר והמעבר היו נכס איסטרטגי לבריטים. בין השנים 1935-1930 שיפצו שלטונות המנדט הבריטי עשרות בארות בנגב לתועלת הבדווים (וכמובן גם לייעול השליטה במערכת נדידותיהם); על פיהּ של הבאר שלנו יצקו כיסוי בטון עבה ובמרכזו פתח להקלת השאיבה. בתמונה משנת 1935, שצילם חיים בן יאיר,  אפשר להבחין בחיוניותה של הבאר המוקפת בגברים, נשים, חמורים וגמלים ובכלֵי קיבול למים. הבאר היתה כה חשובה עד כי הבדווים העניקו את שמהּ לקטע הסמוך של נחל בשור.

מכל האתרים העתיקים המצויים בשמורה, יש לציין שלושה: האחד הוא בית-עלמין ענק – כמקובל בעבר בקרבת מקורות מים חשובים – המכיל מאות קבורות. השני הוא ישוב גדול בן תקופת הממלכה המאוחדת בישראל (המאה העשירית לפני הספירה) המצוי כקילומטר מערבית לבאר, בשולי המישור  בגדת הנחל הדרומית. הישוב הוקם דווקא שם כי מייסדיו ניצלו גבעה שכנה, תלולה ומבודדת, להקמת מגדל מבוצר, אך קיימים גם שרידי מבנים מאסיביים ליד הבאר עצמה. האתר המיוחד השלישי מצוי בשולי "קריית המטווחים" של הבסיס ובעבר התגלה בו מטמון של להבי-צור ענקיים, בני כ-5500 שנה, ששלושה מהם מוצגים במוזיאון רוקפלר.

שמהּ הערבי של הבאר היה בִּיר אַ-סַּאנִעְ בהיותה בנחלתהּ של משפחת א-סאנע, מאֶגֶד שבטי הנַגַ'מָאת למַטֶּה התַ'רַבִּין (גירסה אחרת טוענת כי פירוש השם הוא "הַבְּאוּשָה" – אולי זכר לתקופה כזאת בתולדותיה). במפות העבריות הוענק לה – על פי הצליל – השם המקראי "אסנת" (ואיני יכול להתאפק מלהעיר כי בעצם לגברת המצרית היה, כמובן, שם מצרי עתיק שיש לבטאו asenat ופרושו "של [אֵלת הדלתא] נת").

אה, את העיקר שכחתי: צה"ל הרס לאחרונה את הבאר כדי להרחיב דרך.

דן גזית

 

פורסם לראשונה ב "ככה זה, גיליון-46"

השארת תגובה