עלייתם ונפילתם של המגדלים הפורחים באוויר

עלייתם ונפילתם של המגדלים הפורחים באוויר

(ולא תאמינו מה תכננו לנו פה לא מזמן…)

שנת 1961; שלהי קיץ; ארבעה צעירים מיוזעים משוטטים במרחבים שבין חורבות שֻעוּת (היום "משק צאן") לבין נחל בשור, בהנהגת ארכיאולוג המחוז רם גופנא ומבצעים בקדחתנות סקר ארכיאולוגי מטעם מחלקת העתיקות של משרד החינוך. מדי-פעם הם עוצרים וגוחנים מעל מפת-איתור גדולה שכותרתה "משרד העבודה – תכנית עיר הבשור". עיר הבשור ???

בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20, לאחר שוך הלחצים לבנייה חפוזה לעולים, התפנו מתכנני אגף השיכון והבינוי "להרים את הראש מעל המים" ובמקום להגרר אחר אילוצי המציאות – החלו להסיק מסקנות מהקמת "עיירות הפיתוח"; לאור הלקחים תוכננו כרמיאל, מכבית (=מודיעין), ערד ו…"עיר הבשור" (דרומית-מזרחית למושב עין הבשור). כל אחת מן הערים הללו היתה מיועדת לאוכלוסיה של 40.000 תושבים. כביש 222, מצומת גבולות ומזרחה (הגובל בעיר הבשור), סומן כחלק מציר מהיר המחבר את אילת עם ערי מישור החוף והיישוב עצמו תוכנן (על-ידי האדריכלים כרמי, יסקי ואלכסנדרוני) כשתי שדרות מצטלבות: בתווך מרכז עירוני ומסביבו רובעי מגורים, ריכוזי עסקים ואיזורי תעשייה קלה. משקיעים פרטיים עתירי-ממון גוייסו להקמת מרכזים מסחריים, מוסדות ציבור, מוקדי בידור ושכונות מגורים ברמות שונות. ואז… – ואז לא קרה כלום.
בשנת 1964 הגיע לביקור בארץ אוסקר נימאייר, שהתפרסם כאדריכל הראשי של ברזיליה (שנחנכה בתרועות כְּבירה 'מלכותית מודרניסטית', הפכה קל-מהרה לצֶבֶר של "סלאמס" וגרמה בברזיל לאינפלציה אסטרונומית). לאחר סיורים בארץ העלה את רעיון "עיר הנגב" על חורבותיה של תכנית עיר הבשור: עיר אנכית בעלת "רחובות-מעלית", המזכירה תחנת-חלל ומורכבת מ-40 גורדי-שחקים בני 40 קומות בשטח מצומצם ('מרחקי הליכה של עיר ימֵי-ביניימית — עיר המחר של החברה הסוציאליסטית — קיבוץ מטרופוליני חדש'). התכנית החדשנית הזאת נחשבה לשיא ביצירתו התיאורטית-אורבנית של נימאייר אחרי ברזיליה, אך נראה כי נחשבה כמהפכנית מדי בעיני הממסד הישראלי ומעולם לא המריאה מעבר לשולחן השרטוט.
ובינתיים, בזכות עיר הבשור, זכה השטח המיועד לה בסקר ארכיאולוגי; התגלה אתר מתקופת הברזל א' (1000 לפנה"ס), אותרו מחדש שני אתרים כלקוליתיים קדומים (4400 לפנה"ס) שנחפרו בשנת 1928 על-ידי איאן מקדונלד ונסקרו שרידים מהתקופה הביזנטית בתחומי שני כפרים גדולים של בדווים (רוּאֵבּיה-סַוַּאוִּין ושֻעות) שאז עדיין עמדו על תילם. שני הכפרים האלה היו מן הישובים המתוכננים שהוקמו עבור הבדווים בשלהי המאה ה-19 ביוזמת השלטון העות'מאני. בחבל הבשור נוסדו אז כ-10 כפרים, ארבעה קברי-קדושים בבנייה ממלכתית, מצודה, תחנת שיטור ומסגד מפואר, תוחזקו דרכים ונכרו בארות.
זכורני כי בעת הסקר פינטזנו: לא יאומן – ימות המשיח: בקרוב תהיה לנו פה סינימה (לצעירים: סינימה = בית קולנוע), גלידריה ו…תחנת משטרה…
כמו שתמיד גרסנו: צריך רק טיפת אמונה ומעט סבלנות…
דן גזית

 

*) עיקרי הרשימה והציטוטים נלקטו מתוך עבודת המגיסטר של האדריכל צבי אלחייני. תודותי!

-לסקירת פעילות נימאייר בארץ, מומלץ ספרהּ של תמר ברגר "דיוניסוס בסנטר" (1998), עמודים 185-184. נימאייר נפטר בברזיליה בגיל 105 בדצמבר 2012.

 

פורסם לראשונה ב "ככה זה, גיליון-18"

השארת תגובה